הפטריה צנומית כיפתית (Marasmius wynneae) מפגינה כישרון יוצא-דופן: גוף-הפרי שלה יכול להתייבש בשמש ולהשחים קמעה, אך לאחר הרטבה הוא יספוג את המים, יחזור לצבעו וצורתו הקודמים, והתאים שלו ישובו לפעילות מטבולית.
יכולת כזאת נפוצה בצמחים חסרי פרחים ובבעלי-חיים חסרי-חוליות מסויימים. היא אינה נפוצה בגופי-פרי של פטריות, המהווים איברים "חד פעמיים", המסיימים את תפקידם עם פיזור הנבגים.
הגורם החשוד בסיוע לתחייה זו הוא הסוכר טרהלוז (trehalose) המצוי בשפע בתאי הפטרייה, והמונע נזק לקרומי התאים בזמן שינויים אוסמוטיים קיצוניים.

שמורת שיטה מלבינה ישרש, מרחבי-רחובות, 1.2022
***

ניסיתי לקטוף צנימית כיפתית (Marasmius wynneae) ויצא לי כל האשכול, כולל התפטיר.
התפטיר (Mycelium) הוא החלק העיקרי של הפטריה. הוא בנוי מקורים (hyphae) דקיקים, הגדלים לתוך המצע (במקרה הזה, רקבובית ענפי קזוארינה). הקורים מפרישים אנזימים, המפרקים חומרי מזון בסביבת התפטיר, כך שהפטריה תוכל לספוג אותם. טבעי להשוות את קורי התפטיר לשורשי צמחים, אך הקורים נבדלים מהם בפרטים רבים. בין השאר, הקורים לא מתעבים, והם אינם רק מתפצלים: ביכולתם של הקורים גם להתחבר, כך שהתפטיר יקבל מבנה של רשת.
בפטריות רב תאיות (כלומר, לא שמרים), הקורים יוצרים את כל המבנים. הם יכולים לצמוח בצרורות עבים, דמויי שורש (ריזומורפים), בהם קיימת חלוקת תפקידים בין הקורים שבחלקים השונים של הצרור. הם גם יוצרים את גופי-הפרי עצמם.
גופי-הפרי שאנחנו מכירים כ"פטריות" הם הטלמורף (telemorph), המיוצר על-ידי תפטיר שהוא מיזוג של שני תפטירים מטיפוסי הזדווגות שונים ("והיו לתפטיר אחד"). תפטירים לא מזווגים יכולים לפעמים לייצר אנאמורף (anamorph): מנבגים קטנים שלרוב נגדיר בתור עובש. התפטיר לא חייב לייצר גופי-פרי בכל שנה. הוא יכול להמשיך בחייו במשך זמן רב, מבלי לתת ליצורים שמעל הקרקע לדעת על כך.
כאשר המזון במצע מתחיל להיגמר, הפטריה מפרקת את התפטיר באזור זה ומתקדמת למקומות חדשים, המכילים מזון. ההתקדמות היא לעיתים בעזרת ריזומורפים, המיעלים את תהליך החיפוש. כך הפטריה מתקדמת בתוך בית-הגידול. אם הגדילה שלה היא מעגלית (בבית-גידול בעל תנאים אחידים, דוגמת מדשאות), צורתה יכולה להתבטא במעגל של גופי-פרי.
המצע שהפטריה משאירה אחריה הוא רקוב יותר ומפורק למולקולות קטנות יותר. אף שאין בו שימוש לפטריה הזאת, הוא יכול להכיל מזון זמין למיני פטריות אחרים, ולחיידקים שונים. אלה יכולים לאכלס את מה שהתפטיר עזב (וגם לעכל את שאריות התפטיר). כך הנוף התת-קרקעי נשאר דינאמי, ולעינינו נגלים רק גופי-הפרי היפים, הצצים פעם פה, פעם שם, בהתאם לגחמות התפטיר שלהם.

חוות מרדכי, אזור נס-ציונה, 2.2024