top of page

מרסיה יפהפייה

(Maresia pulchella)

אמנם אנחנו מכירים את המצליבים בעיקר כצמחים גבוהים וטעימים של צדי דרכים, קיימים במישור החוף כמה יוצאי-דופן חשובים. בין אלה, המרסיה היפייפיה (Maresia pulchella): עשב גמדי שתפוצתו מוגבלת לחולות של ישראל ושכנותיה.
עקב גודלה, המרסיה יכולה להתחיל לפרוח לפני שאר החד-שנתיים, ורק זמן קצר אחרי תחילת הפריחה של הגיאופיטים הסתוויים. המרסיה תמשיך לפרוח במשך החורף, אך תאבד מחשיבותה ונוכחותה, כאשר תהיה מאוגפת בצמחים גדולים ובולטים יותר. בינתיים, כשהן היחידות בשטח, הדבורים משתגעות על הפרחים הוורודים הקטנים.

פארק אביחיל, 11.2018
***

פלא חורפי.
מרבד נפלא זה של מרסיה יפיפייה (Maresia pulchella) נמצא לא בשמורה רחוקה, אלא ברחוב ז'בוטינסקי ברמת-גן, בלב האזור העירוני ביותר בישראל.
המרסיה היפייפיה היא צמח קטנטן ממשפחת המצליבים (כמו הכרוב והצנון). תפוצתה מוגבלת לחולות במזרח הים התיכון, שם היא יוצרת לעתים מרבדים. תקופת פריחתה מתחילה זמן קצר אחרי תחילת הגשמים, כששאר הצמחים העשבוניים עוד נמוכים ולא מסתירים את האור.
המדרון בתמונה הוא שטח פתוח בתל-בנימין (מס' 14 בסקר הטבע העירוני של עמית מנדלסון), שני בניינים מערבה מצומת ז'בוטינסקי/ביאליק. מחשוף הכורכר הקטן הזה מראה לנו כמה יפות היו הגבעות עליהן נבנו רמת-גן, גבעתיים ובני-ברק. על אף גודלו ובידודו הוא עוד שומר על מגוון של מינים מקומיים. ראוי שתושבי העיר ילמדו להכיר שטח קטנטן זה ולשמור עליו ועל האוצרות הנדירים שבו.

רמת-גן, 1.2018
***

תגלית.
הפארק הלאומי ברמת גן אינו מקום מובחר לצמחי בר. מדובר בגן עירוני מוקפד, המטפח מדשאות, איקליפטוסים וברווזים. עם זאת, תמיד אפשר למצוא הפתעות. כאשר יצאנו עם תלמידי בית-הספר המקומי לחקור את נחל כופר, הזורם דרך הפארק, מצאנו בשולי הגדר של הספארי פס של פרחי בר שנמלטו מהטיפוח הנלהב של צוות הפארק. בין הפרחים הייתה אפילו מרסיה יפיפייה (Maresia pulchella), צמח חולות קטן ממשפחת המצליבים, שתפוצתו מוגבלת לחופי הלבנט. המרסיה פורחת כעת במרבדים בשטחים הפתוחים של ארצות החמרה, אך כאן, בפארק הלאומי, גם צמח בודד הצליח לרגש אותנו לא מעט.

רמת-גן, 1.2016
***

מרסיה יפייפיה (Maresia pulchella) היא מצמחי הסתיו הבולטים של חולות מישור החוף. גודלה הקטן מאפשר לה להתחיל לפרוח מוקדם, ולסיים לפני שהצמחים הגדולים יחסמו לה את האור.
ללא ידיעת המרסיה הזאת, היא צומחת על ערימת חול באתר הבנייה שעד לפני חודשים מספר היה גבעת הטיסנים.
זאת פריחת המרסיות האחרונה שלה.

גבעת הטיסנים, מרחבי רחובות, 11.2019
***

לא פעם רואים את דבורת הדבש (Apis mellifera) מנסה להיזון מפרחים שאינם למידתה. פרחי המרסיה היפייפיה (Maresia pulchrissima) בבירור "קטנים עליה". גבעוליהם הדקים מתכופפים כמעט לארץ, כאשר הדבורה הגדולה מתיישבת בראשיהם. דבורי-הדבש עדיין צובאות עליהם בהתלהבות.
המרסיה משרתת מגוון של דבורים וצרעות קטנות ועדינות, הנפוצות בקרקע החולית, ומגיחות מתוכה בחורף ממש כמו הצמח עצמו. חוששני כי נוכחותן הגבוהה של הדבורים המבוייתות גורמת לתחרות ודחיקה של מאביקי הבר השונים - אפילו כאשר מדובר בגומחות אקולוגיות שאינן "שייכות" לדבורת הדבש. על כן, אני סבור שיש להעביר את הכוורות המוצבות לעתים בשמורות טבע במישור-החוף.

שמורת שיטה מלבינה ישרש, מרחבי-רחובות, 12.2021
***

ענקית עתיקה!
עבור המרסיה היפייפיה (Maresia pulchella), צמח זעיר ממשפחת המצליבים, זה לגמרי נורמלי לסיים מחזור חיים עד ינואר, לפני שהצמחים הגדולים מתחילים לפרוח. פרטים מעטים, אמנם, במיוחד כאלה היושבים במיקומים מוצלחים, ממשיכים לחיות ולהיכנס לעוד ועוד מחזורי פריחה. התוצאה היא שיח אימתני (בגובה שבעה סנטימטרים), מלא בתרמילים, שעוד מעז לפרוש פרחים חדשים, שלושה חודשים אחרי סוף העונה שלו.

רמת-גן, 4.2019
***

ענקית שעבר זמנה.
במהלך החורף הזה עקבנו אחר צמחי המרסיה היפייפיה (Maresia pulchella), מתחילת עונתם, זמן קצר אחרי פתיחת ארובות השמים, דרך שיא העונה ואל הצמחים הנכנסים לפריחה שנייה ושלישית אחרי שהעונה ה"רשמית" נגמרה. עכשיו כבר אפשר להגיד שהמרסיות הקטנות סיימו לפרוח ולפרות. אפילו מאריכות החיים שביניהן לא חיות הרבה מעבר לחצי שנה. שלדיהן היבשים עומדים כעת בחולות ובגבעות הכורכר, מרשרשים חרישית בתרמיליהם הריקים.
את המרסיות הבאות נראה רק בשנת התש"פ.

חולון, 5.2019

   כל הזכויות על החומרים באתר זה שמורות לאיגור ארמיאץ' שטיינפרס ©

bottom of page