חסילון פולש
(Neocaridina denticulata)
ראו את מי מצאתי בביקור בירקון!
בישראל ישנו מין מקומי אחד של חסילון מים מתוקים: קפיצון האגמים (Atyaephyra orientalis). אבל הוא לא חי בנחלי החוף. אז מי אלה?
הראיתי את התמונה לאורן אוסטר, והוא העביר אותה לדנה מילשטיין, מרשות הטבע והגנים. היא כבר הכירה את האישיות המדוברת: Neocaridina *denticulata, מין פולש מהמזרח הרחוק, שנמצא בנחלים בישראל כבר לפני עשור.
סרטנים קטנים אלה מגודלים כחיות אקווריום ברחבי העולם, ונמכרים תחת מספר שמות, בהתאם למופע הצבע שלהם. הם כנראה שוחררו על-ידי מגדלים לא אחראיים, או שהגיעו כנוסעים סמויים עם צמחי מים. כנראה שגידלתי אותם בעצמי בסביבות גיל 12. למעשה, כשמצאתי את הפרטים שבתמונה, בתעלה שנשפכת לירקון, התלהבתי ולקחתי אותם הביתה, בתקווה להחזיקם בחיים. לצערי, כולם מתו תוך 24 שעות, כנראה עקב חוסר חמצן במים.
בעודם בחיים הם מאוד חינניים, וצבעם לא אטום, אלא שקפקף, בדומה לקפצנים שאנחנו מוצאים בחוף הים. אבל הפרטים המתים מתחילים להאדים, עד להגעה לצבע שבתמונה.
מין זה נפוץ עכשיו בארץ: בירקון, בנחלי עמק החולה, באזור ים המלח וכנראה שבמקומות נוספים. אני חושב שראיתי אותו לפני שנים, במעגן מיכאל. השפעתו על המערכת האקולוגית אינה ברורה. הוא אינו טורף, אלא ניזון בעיקר מרובד האצות והחיידקים הגדל על צמחי מים וסלעים. בעיקרון, החסילון יכול לשמש מזון לדגים ועופות, אבל הוא גם יכול להתחרות בקפיצון האגמים המקומי, ממנו הוא גדול משמעותית. כך או כך, כנראה שהכנסת מין כזה תייצר שינוי לא זניח במערכת האקולוגית של הנחלים בארץ.
המפגש עם הפולש היה מרגש, וקצת מדכא. אני אוהב סרטנים, ובמיוחד חסילונים. מצד שני, לראות את מי הירקון מלאים במין לא מקומי גרם לי להבין שהנחל מתרחק מהמקור הלבנטיני שלו, ומתקדם למצב של חפיר קוסמופוליטי, ובו אותם היצורים שניתן למצוא בכל חפיר קוסמופוליטי אחר, בכל הארצות.
פארק הירקון, תל-אביב, 11.2023
*היום אולי נחשב ל- N. davidi
בכתיבת הפוסט נעזרתי במאמר הזה: