מראה פרחיה, המוקפים עלי גביע משולשים, מוכר לעולם כולו מציורי הקיר המצריים, בהם כיכבו לא מעט (בפרופיל, כמובן). הצמח, שלפחות בעבר גדל בשפע בנילוס, היה חלק בלתי נפרד מתרבותם של המצרים הקדמונים, ואף חדר אל המיתולוגיה שלהם, בדמות הפרח ממנו הגיח רע, אל השמש.

חלקי הצמח נאכלים במספר תרבויות, וכך כנראה התגלו תכונותיה הפסיכואקטיביות של הנימפאה התכולה. רקמות הנימפאה מכילות ריכוזים משתנים של אלקלואידים, שהעיקרי ביניהם הוא אפורפין (aporphine), חומר רעיל שנטילתו עשויה לגרום לתחושת אופוריה. שימוש זה הפך את הנימפאה התכולה לסם אסור במספר מדינות.

ההשפעה הפסיכואקטיבית העניקה לצמח זה את הכינוי "לוטוס כחול", על שם צמח הלוטוס המיתולוגי, המשרה שיכחה על האוכלים ממנו, והמוזכר באודיסאה של הומרוס. חשוב לא לבלבל את "הלוטוס הכחול" עם "עץ הלוטוס" (שיזף), הסוג Lotus (שבכלל שייך לקטניות) ו"הלוטוס הקדוש": צמח מים אסיאתי מהמין Nelumbo nucifera, שהתפתח להידמות לנימפאה באבולוציה מתכנסת.

הנימפאה התכולה היא צמח טרופי, הנמצא בישראל בגבול תפוצתו הצפוני. עד לא מזמן נחשבה למוגבלת לאפריקה, אך לאחרונה עברה איחוד עם מין נימפאה אחר, וכעת תחומה משתרע בכל האזורים החמים והלחים של העולם הישן, עד מזרח אוסטרליה (שם פגשתיה לראשונה, קרוב לגבול תפוצתה הדרומי). אצלנו, בקצה תפוצתה, עתידה של הנימפאה התכולה אינו וודאי. בתי-הגידול המעטים המתאימים עבורה הולכים ונהרסים, ואוכלוסייתה המנותקת לא מתחדשת מעצמה מהכחדה מקומית. למזלו של מין זה, הוא יפה ומוכר היטב, ולא מעט אנשים דואגים לשמרו ולהשיבו לנחלים והביצות בהם היה קיים בעבר.

נחל סעדיה, חיפה, 4.2023