ברוב מיני עשב המדשאות ישנה עונת פריחה, בה הצמח מגדל עמודי תפרחות ומראהו הוא "מוזנח" ולרוב בלתי-רצוי. הזיפנוצה החבוי (Pennisetum clandestinum) לבדו נמנע ממראה זה, בכך שתפרחתו לא רק שאינה על עמוד, אלא מוסתרת ממש בתוך העלווה. כל מה שרואים הם עמודי העלי הלבנים והארוכים, אותם הצמח משרבב מעלה-מעלה, כך שהאבקה תינשא ברוח.
אין זה דבר רגיל בקבוצה הזאת, לכתוב על צמח תרבות, ועוד סמל שכזה לדיכוי הטבע, כמו עשב מדשאות. אבל לזיפנוצה החבוי, המכונה "עשב קיקויו", יש צד נוסף. צמח זה, המגיע אלינו ממזרח אפריקה, מהווה מין פולש בשטחים פתוחים בישראל, במיוחד כאלה בהם מצטברים מים לאורך העונה היבשה. במקום מדשאה שטוחה אנחנו מקבלים סבך פראי, גבוה וקשה למעבר, בו לא צומח דבר מלבד זיפנוצה. זהו. זו התואנה בה אני מתרץ את הדיווח על צורת הפריחה הבלתי-רגילה הזו.

כפר-סבא, 4.2022
***

נוף זר.
זיפנוצה חבוי (Pennisetum clandestinum) הוא דגן רב-שנתי שמקורו במזרח אפריקה. לישראל הוא הגיע כצמח מדשאות (בכינוי 'עשב קיקויו') ובשימוש זה הוא עוד פופולרי. בנוסף לתפקידו התרבותי, הפך הזיפנוצה החבוי למין פולש, הצומח בנופים מופרעים.
לעתים רחוקות, כאשר אספקת המים מספקת, מין זה גדל בתלוליות (tussocks), בדומה לעשבי ביצה: העשב החי מתפתח בראש ערימת החומר המת שלו עצמו, משנים קודמות. תלוליות אלה יכולות להגיע לגובה מטר ולצמוח כמבוך טבעי, עם שבילים צרים ועמוקים ביניהם.
בישראל לא הייתה תופעה דומה לפני הופעת צמח זה, והיא נראית קסומה ומוזרה. ביצת זיפנוצה יפה אחת הייתה בחורבות חוות פון-שפון, בנצר סירני (ארקמר), אך כיום היא נמצאת מתחת לכביש 431.
השבוע מצאתי דוגמה נפלאה נוספת לנוף זה, הפעם בסביבות רמת-גן.
אני תוהה מה מקור המים המזין את הזיפנוצה. וגם: כמה זמן לוקח לעשב להצטבר לגובה הזה?

רמת-אפעל, 10.2017