תמונה קשה.
אני יודע שחלק מהחברים בקבוצה שלנו לא קל להביט בתצלום המצורף לפוסט הזה. לפנינו תיקן אמריקאי (Periplaneta americana), אחד ממיני החרקים המצליחים והשנואים בעולם.
על אף שמו, המין כנראה לא מקומי באמריקה. סביר להניח שהגיע לשם עם אירופאים, ושמוצאו באפריקה הטרופית. היום המין נפוץ בישובי אדם ברחבי העולם, מלבד באקלימים קרים*. תיקנים הם מזיקים, האוכלים את מזוננו ומעבירים גורמי מחלה. הם גם משחיתים דברים אחרים המכילים עמילן, דוגמת נייר. עם זאת, התיקן האמריקאי רחוק מלהיות מסוכן באופן ישיר. לכן זה מוזר כל-כך שאנחנו נרתעים מהמראה, התנועה ואפילו מהצלילים שהם מייצרים. מהתרשמותי, הפוביה מתיקנים נפוצה בינינו לא פחות מהפוביה מעכבישים (שלעומת התיקנים, נראים מסוכנים!).
לדעתי, יש לזה כמה סיבות:
יש לנו אינסטינקט לפחד מחיות מסוכנות, אבל כיום איננו פוגשים הרבה נחשים ועקרבים בבית. המושא אליו הפחד הזה נקשר במקום זה יהיה "חיה שלילית" נפוצה, שתעורר את "תגובת הנחש" שלנו. לא רק זה, אלא שאנחנו לעתים לומדים את הפחד הזה מהורינו. וכמובן לא עוזר שהחיה הנ"ל לא נמצאת בטבע ואפילו לא ברחוב, אלא על הכיריים, מה שמהווה פלישה לפרטיותנו.
גם אני, העוסק בפרוקי רגליים למחייתי, נותן לתיקן האמריקאי מקום מיוחד במחשבתי. לקח לי הרבה זמן עד שהעזתי לתפוס אותו ולהחזיקו ביד. גם אני תוצר של התרבות המודרנית וגם לי קשה להשתחרר מהרעיון שהחרק לפנינו הוא "פחות טוב" מחרקים אחרים.
אבל כזה הוא, טוב ומעניין, פלא של אבולוציה עתיקה וחדשה (נראה כמו אבותיו בתור היורה, אך עמיד לחומרי ההדברה מתחילת השנה), בעל חושים חדים ודרישות מועטות לקיומו, מושמץ אך שרדן.
אז, כפכף הוא לא יקבל ממני, אבל שחרור מהחלון, בהחלט.
כפר-סבא, 5.2017
*- התיקן הגרמני, גם הוא מין טרופי, נפוץ בערים גם באקלימים קרים.
***
התיקנים (Blattodea) נקראים כך על-שום תיק הביצים (Ootheca) הפחוס שלהם, הדומה לארנק ישן. בנוסף, השם "תיקן" מהדהד את שמו הרוסי של בעל-החיים: "טרקן" (таракан), חיקוי שהיה אמור להקל את קליטת השם החדש. המילה "תיק" עצמה מאוד מתאימה כאן, שכן מקורה הוא במילה היוונית "תקה" (θήκη) - אותה המילה המשמשת לשם המדעי של המבנה.
תיק התיקן האמריקאי (Periplaneta americana) מכיל בתוכו בין 14 ל-16 ביצים. הנקבה תייצר כעשרה תיקים במהלך חייה, אותם היא תניח או תדביק לקיר, במקומות חבויים, סמוך למקורות מזון פוטנציאליים. הצעירים לא יזכו לכל דאגה הורית מעבר לזה.
באופן לא שגרתי עבור חרקים מזיקים, מחזור החיים של התיקן האמריקאי הוא ארוך. ההתבגרות לוקחת יותר משנה, ואורך חיי התיקן הבוגר יכול להיות דומה. תיקנים שיבקעו מהתיק שבתמונה יתחילו להטיל ביצים בעצמם רק בתחילת 2024. מחזור חיים ארוך כזה אופייני למינים של יער-גשם (כמו שמין זה היה בעברו), שם אין עונתיות שתאלץ אורגניזמים לקצר את משך התפתחותם.
כפר-סבא, 8.2022
***
"אחרי המלחמה הגרעינית, רק הג'וקים ישרדו." - כך גורסת האמרה העממית. עמידותם של התיקנים לקרינת גמא קיבלה בתרבותנו מעמד אגדי. אנחנו מדמיינים את התיקנים משתלטים ושורצים בכל אותם מקומות אותם שמרנו לעצמנו לאורך ההיסטוריה. נראה שהם מפתחים עמידות לכל סוגי ההדברה, אז כמובן שגם קצת רדיואקטיביות לא תזיק להם, נכון?
האמת היא, שפקטויד זה הוא, רובו ככולו, אגדה אורבנית. מינים שונים נבחנו באשר לעמידותם לקרינת גמא, ואיך אגיד לכם? התיקנים לא נמצאים בין התלמידים המצטיינים.
אנחנו, כמובן, נכשלים בגדול בכל הנוגע לעמידות לקרינה. ארבעה וחצי גריי (מידת חשיפה לקרינה מיננת, הנמדדת בג'אול לקילוגרם). מהווים מנה קטלנית עבור כמחצית מבני-האדם, ואין איש שישרוד חשיפה לעשרה גריי.
המנה הקטלנית למחצית מהפרטים של התיקן הגרמני (Blattela germanica) עומדת על 64 גריי. זה נשמע כמו המון, אבל רק כי אנחנו נמושות-קרינה. ומה עם התיקן האמריקאי (Periplaneta americana), המין שאנחנו אוהבים לשנוא? יש מחקר שבודק גם את העמידות שלו. הוא נמצא מאחורי חומת תשלום, אבל מהתקציר עולה כי המין הזה נקטל ממנות קרינה "נמוכות מאוד" וכי מנות נמוכות אף יותר מספיקות לעקר אותו.
תיקנים עמידים לקרינה בערך פי עשר מאיתנו, מה שאומר שאולי הם יוכלו לחיות בחלקים של כורים גרעיניים שנחשבים למסוכנים עבור בני-אדם, אבל במלחמה אטומית הם ימותו יחד איתנו.
מי עמיד יותר מהתיקנים? כנראה רוב החרקים. תסיסניות (זבובי דרוזופילה) עמידות פי עשר מהתיקנים*. צרעות מסויימות נמצאו כעמידות פי עשר מהתסיסניות, בעוד שדובוני מים עמידים אף יותר: צריך 5,000 גריי כדי להרוג אותם. לכל אלה יש סיכוי טוב יותר מהתיקנים, בכל הקשור להישארות אחרי שהנשורת תנחת.
אבל גם אם אנחנו סתם ככה ניעלם יום אחד, חגיגתם של התיקנים האמריקאיים תהיה קצרת טווח. ללא חימום מלאכותי, השקיה מלאכותית וייצור מסחרי של פסולת, חלקים ניכרים מהעולם יפסיקו להיות מתאימים עבור מין זה. תוך מספר שנים נראה אותם מצטמצמים לחלקים חמים ולחים של העולם, ומאחר שבעתיד אפוקליפטי זה לא תתקיים עוד הדברת מזיקים, התיקנים האמריקאיים יאבדו את היתרון שהיה להם על פני חרקים אחרים, וצפויים להתמעט אף יותר בתחרות איתם.
כפר-סבא, 8.2022
*זה יכול היה לאפשר לתסיסנית לשרוד לזמן מה בלב הכור הרביעי של צ'רנוביל.
***
הערב ב"מדריך ארצות החמרה לסיורי לילה": התיקן האמריקאי (Periplaneta americana).
המקום האהוב עליי בתל-אביב היה ללא ספק "עולם הדממה": אקווריום דל תקציב ששכן על חוף הים, בצמוד לדולפינריום. אחרי שעברת את דלפק הקבלה עם פוחלצי הכרישים שלו, ואת בריכת אריות-הים, היית נכנס לעולם של שקט וחושך, שם היית עובר אולם אחרי אולם של מיכלים מוארים ובהם בעלי-החיים השונים של הים התיכון, וכמה של מים מתוקים. מיעוט המבקרים באטרקציה המוזרה הגביר את הרגשת הפליאה והגילוי. בסוף האולמות החשוכים, אחרי ששבעת מנצרנים, תמנונים ודבקי-כרישים, היית נכנס תוך מצמוץ לאולם עגול שהיה מואר על-ידי חלונות גדולים בתקרתו הקמורה. באולם אחרון זה היו טרריומים עם נחשים וזוחלים אחרים. הם היו מעניינים אותי פחות, אך עדיין הייתי משקיע זמן בחברתם, כי אחרי זה הדרך הייתה רק אחורה.
הפעם האחרונה בה ביקרתי ב"עולם הדממה" הייתה ביום הולדתי ה-12. בריכת אריות-הים כבר הייתה סגורה ויבשה, אבל שמחתי לגלות מיכל עם תנין קטן, ויצורים חדשים אחרים. כאשר הגענו אל האולם האחרון, סקרתי בתחושת חובה את הזוחלים, ואז הבחנתי בבעל-חיים שעמד על הקיר, בין שני טרריומים. זה היה חרק גדול, לבן-חלבי כמו מלאך, כנפיו הפרושות היו כולן סלסולים ופיתוחים, משל עוצבו לפי אופנת הבארוק. מלבד היותו מהמם ביופיו, זה גם היה תיקן אמריקאי.
אני ומשפחתי עמדנו והסתכלנו על יצירת המופת הזאת, שכל אותו זמן ישבה ברוגע על הקיר, בגובה העיניים. אני זוכר את אמא שלי אומרת לבעל המקום, שיש לו כאן מוטציה. אבל בדיעבד, זאת לא הייתה מוטציה. ראינו תיקן רגיל לחלוטין, מייד אחרי התנשלותו לבגרות. בשלב זה כנפיו עוד לא התמלאו נוזל ולא התיישרו. גופו רך, לבן ופגיע. בשלב שאחרי ההתנשלות נכנסים לפעולה אנזימים, המקשים ומכהים את הכיטין, אך פעולה זאת אינה מיידית. למשך כשעה אחרי ההתנשלות כל תיקן הוא כליל שלמות שנהבי. והפעם האחרונה, בה הוא זוכה בכנפיים, היא המרשימה ביותר.
עד כמה מרשימה? אני לא זוכר אף לו זוחל אחד מהאולם המואר, אך את התיקן ההוא, שנגלה לנו בפגיעותו ומרצונו החופשי, לעולם לא אשכח.
***
מה למדתי בזמן שציירתי: אחרי כל החיפושיות הללו מרענן לצייר תיקן. לכל החיפושיות, כך נראה, יש סידור די דומה של קוצי רגליים. לעומת שלתיקנים הסידור די שונה ויש לא מעט קוצים.
עכשיו סופסוף למדתי את צורת העיטור שיש על מגן החזה של התיקן הזה. זו צורה מעניינת ויפה, קצת כמו פני ינשוף או כותרת עמוד.
כנפי התיקן מחורצות - מה שגם שונה מאשר המצב בחיפושיות. מצאתי שכיוון החריצים משתנה לאורך ולרוחב הכנפיים המקופלות. אתם רואים את זה בציור כי במדריך הזה אני לרוב מצייר חיות שצולמו עם מבזק ללא דפיוזר (מפזר אור) ולכן יש להן ברק חזק, המדגיש כל-מיני מבנים בולטים.