בזמן הביו-בליץ בגבעת האירוסים, בחודש מאי, הבחנתי בקרום קרקע חום וסדוק בשולי הגבעה הצפונית. חשדתי בכך שמדובר במין כלשהו של חזזית קרקע, אבל במצב היבש היה קשה לזהות, ולא הצלחתי להגיע להגדרה.
השבוע ניצלתי חצי שעה פנויה לפני העבודה וקפצתי לגבעה, לראות מה שלום קרום הקרקע ההוא. החזזית אכן הייתה שם, חיה הרבה יותר, ונראתה כמו קשקשים ירוקים הצמודים לקרקע. כמעט כמו טחב כבד, אך ללא הסימטריה. כמה פעמים שקלתי אם התבלבלתי, וזה אכן טחב כבד. הרושם שזה טחב חזק במיוחד לאור העובדה שאין לחזזית הזאת מנבגים חיצוניים דמויי צלחת (apothecia), שאנחנו מקשרים עם חזזיות, ובמקומם יש מנבגים שקועים (perithecia), המפיצים את מרכולתם דרך פתחים זעירים ביצע החזזית.
אחרי כמה ימים של שבירת ראש, הגעתי לזיהוי: גלדנית מהמין Placidium squamulosum. הקושי שלי נבע מכך שבישראל היא אוחדה בטעות עם מין אחר, גלדנית חומת-קשקשים (Catapyrenium cinereum), שקשקשיה לעולם אינם ירוקים. בדרך זו הספרות המדעית הביאה אותי למבוי סתום.
המין מהגבעה, לו אולי נקרא "גלדנית ירוקת-קשקשים", הוא מרכיב חשוב בקרומי קרקע במדבריות וערבות ברחבי העולם. מדובר במין האופייני לשלב מאוחר בסוקצסיה של קרום הקרקע, לו לוקח שנים רבות להתפתח ולהגיע לשליטה בבית-גידולו. לכן, הערך בשמירתו גבוה כמו הערך בשמירה על עץ או שיח בשמורה - ואף יותר, כי אחרי הסרת החזזית איש לא הולך לבוא ולטעת אותה בחזרה. החברה הישראלית עוד לא בשלב הסוקצסיוני הנכון למבצעי השבה של חזזיות.
כמו חלק ניכר מקרום הקרקע, גם הגלדנית עושה פוטוסינתזה, והופכת את האדמה החשופה עצמה למקור של חמצן ולמבלע של פחמן. היא נמצאת בשיא פעילותה כאשר האדמה לחה, בעוד שבקיץ היא לרוב נמצאת בתרדמת, אך מחקרים מראים כי לחות אוויר גבוהה יכולה לעורר את הגלדנית לפעילות ולאפשר מידה מסויימת של הטמעה גם כאשר הקרקע יבשה.
ממש כמו רותם או אירוס, הגלדנית היא חברה, ועכשיו משהכרנו אותה, נוכל להבחין בה בסביבתנו ולעזור לשמור על מרכיב חשוב זה במערכת האקולוגית.

גבעת האירוסים, ראשון-לציון, 1.2024