גזעי האלונים בחורבת צ'רקס מכוסים חזזית אפורה-כחלחלה, קצת דומה לצבעונית הבוסתן בצורתה, אבל ללא גופי-פרי. זוהי הגזורנית הרעופה (Poeltonia grisea).
רגע, בלי גופי-פרי? אז איך החזזית מתרבה?
רוב מיני החזזיות מקיימים רביה זוויגית: הם מגדלים גופי-פרי (לעתים מבצעים הפריה עצמית) ומפזרים נבגים. אלה מגיעים למגוון מקומות, נובטים וצריכים אז לעמוד במשימה הקשה של מציאת תאי אצה להתחזז איתם. לעתים, פונות הפטריות הצעירות לחיי פשע, וגונבות אצות מחזזיות קיימות. ישנם מיני חזזיות בהם רביה זוויגית היא דרך הרביה היחידה.
אבל קיימת עוד דרך רביה, אל-זוויגית. ישנן חזזיות המייצרות גופים בשם סורדיה (Soredia), שהם תאי אצה עטופים בתאי פטריה, משל היו ממתקי הטראפלס של הטבע. הסורדיה נראים לעין כאבקה דקה, והם מתפזרים ברוח למקומות הולמים, שם האצה והפטריה, המגיעים כבר מחוזזים, יכולים להקים מושבה חדשה.
לא אחת קורה שמין חזזית מאבד את היכולת לייצר גופי-פרי, ועובר להסתמך על סורדיה. באופן מעניין, ישנם מקרים נדירים בהם הגזורנית הרעופה בכל-זאת מצמיחה גופי-פרי. עם זאת, מחקר** מצא כי כושר הנביטה של הנבגים בגופי-הפרי הללו מועט מאוד. החוקרים אינם יודעים את הסיבה לכך, ומשערים כי הפטריה בחזזית זו אינה שורדת לאורך זמן ללא האצה שלה. כך או כך, נראה כי גופי הפרי של הגזורנית הרעופה הם שריד אבולוציוני, מהתקופה שבה הגזורנית התעניינה בדברים כמו סקס.
נראה שלהתנזרות של הגזורנית שלנו יש גם מחיר בלתי-צפוי: בעוד שמיני חזזיות מגיעים לא אחת לתפוצה עולמית רחבה, מין זה מוגבל לצפון-מערב העולם הישן. עד לכאן הסורדיה הצליחו להפיץ אותו. אבל הם כנראה לא קלים או מאריכי-חיים מספיק כדי לחצות מדבריות וימים, כך שהגזורנית הרעופה נשארת פלא מקומי..
חורבת צ'רקס, 11.2024