בשנת 1928 אלכסנדר פלמינג גילה את הפניצילין - האנטיביוטיקה שהצילה אינספור אנשים ממחלות שמקורן בחידקים, ושמקורה הוא בפטריית עובש. מאז החיפוש אחר תרופות שמקורן ביצורים חיים רק התרחב: גם כי לא בכל גורמי המחלה ניתן היה לטפל בפניצילין, וגם כי אפילו אלה שהיו רגישים אליו פיתחו עם השנים עמידות לו, ולחומרים רבים אחרים.
אנחנו מחפשים תרופות חדשות ביערות גשם, במצולות הים, בראשי הרים, אבל גם לא שוכחים לבדוק את היצורים החיים בבתי-הגידול הפחות מרגשים המקיפים אותנו.

בשנת 2005 חקר צוות מדנמרק את השקערורית השחרחרה (Pseudoplectania nigrella): פטריה ספרופיטית, שגופי-הפרי שלה ניכרים בצבע שחור קטיפתי. הצוות גילה שהשקערורית מייצרת סוג של דפנסין (defensin): חלבון קטן המשמש למלחמה בגורמי מחלה. שמו של החומר החדש ניתן לי בהסתמך על מקורו ותפקידו: Plectasin.

מאז עברו יותר מעשרים שנה, אך המחקר הרפואי מתנהל לאט ובזהירות. נכון לשנת 2025 הניסויים בעכברים ובתרבית תאי אדם הם מבטיחים. הפלקטסין (או ליתר דיוק, נגזרות סינתטיות שלו) מסוגל להרוג סוגי חיידקים רבים, כולל זנים עמידים של סטרפטוקוקוס וסטפילוקוקוס. ובמינונים בהם הוא יעיל, הוא לא מראה רעילות לגוף בו הוא מטפל.

יכול להיות שבעתיד הקרוב נראה בשוק תרופות המבוססות על הפלקטסין והמטפלות במחלות העמידות לאנטיביוטיקה - או לפחות כאלה שהיו עמידות לאנטיביוטיקה, עד שנמצאה הפטריה הנכונה כדי לנצח אותן.

השקערורית השחרחרה לא מייצרת את הדפנסין שלה בשבילנו. היא חיה את חייה: משיגה מזון, מתגוננת מחיידקים, מתרבה, וחוזר חלילה. אנחנו מרוויחים מהצד, מגילוי הישגיה האבולוציוניים. ובתור תודה, אני מציע לתת למין הזה, ולרבים אחרים ("שימושיים" ו"לא שימושיים" כאחד) להמשיך להתקייים יחד עם סביבתם הטבעית.

הקריה החקלאית, ראשון-לציון, 2.2026