כידוע לכם, לאחרונה ביקרתי בניו-זילנד. ארץ רחוקה זו אולי אינה לטעמו של כל אחד, אבל היא גן-עדן עבור כל דבר עם נבגים. אפשר לשוטט שעות ביער ולא להפסיק לרגע לגלות עוד צורות מפליאות של טחבים, שרכים וחזזיות. זה לא מפליא, כמובן, שכן כל היצורים שהוזכרו משגשגים בתנאים בהם האוויר והאדמה לחים ללא הפסק. בארץ, אבוי, המגוון והשפע של כל בעלי הנבגים הוא קטן יותר. כאן יש לצמחי הזרעים יתרון עצום, עקב יכולתם המשופרת להשיג מים ולשמור עליהם. מסיבה זו הפתעתי הייתה כה גדולה, כאשר שבועיים אחרי חזרתי לארץ, בביו-בליץ גבעת האירוסים, בנקודה שאני סורק כבר עשרים שנה, מצאתי טחבים שהזכירו לי יותר מכל את מה שראיתי בקרקעית יער-הגשם, בצד השני של העולם!
המין בתמונה, Rhynchostegium megapolitanum, הוא אחד מאותם טחבים שמצאתי. בשונה מטחבי העלים הנפוצים יותר, הוא לא גדל בצורת כרית, או שושנת עלים. במקום זה מייצר הטחב ענפים מסועפים הזוחלים על האדמה ויוצרים סבך זעיר. המנבגים הקטנים מתנשאים מעל לסבך, על זירים ארוכים. טחבים זוחלים ומסועפים כאלה מצויים כמובן לא רק בניו-זילנד. ניתן למצוא אותם על קרקעית חורשים לחים ויערות, בעיקר בצפון הארץ. מינים מסויימים מתמחים בגדות נחלים, מפלים או גזעי עצים. אבל זאת פעם ראשונה שאני רואה טחב כזה על כורכר!
כמובן שמקום הימצאם אינו ראש גבעה חרב, אלא תחתית מחצבה ישנה - מקום לח ומרובה שיחים. אבל לדעתי הטחב הזה כלל אינו נפוץ שם בשנים רגילות, ורק בזכות גשמי הברכה זכה להתפשט מספיק כדי למשוך את תשומת לבי.
שמורת אירוס הארגמן, ראשון לציון, 3.2019