בעונה הזאת, אפילו בשנים עם גשם, הפריחה בשדות מגיעה למינימום. דווקא אז פורח אחד הצמחים האהובים עליי: קנה-סוכר מצרי (Saccharum spontaneum).
כבר דיברתי לא מעט בשבחו של עשב זה, וסיפרתי על סוואנות העשב הגבוה למרגלות ההימלאיה, בהן הוא שולט יחד עם מיני קנה-סוכר אחרים. אבל בתי-גידול בשלטון קנה-סוכר מצרי הם למעשה נפוצים למדי בדרום אסיה, ואפשר לספר על עוד.
היום נבקר בגבעות השוקולד של בוהול (Bohol), אי במרכז הפיליפינים. גבעות גיר אלה מצטיינות במספרן הרב ובצורתן העגלגלה. הן נראות כאילו צוירו על-ידי ילד שרק למד לצייר גבעות. הצומח העיקרי שלהן עשבוני: קנה-סוכר מצרי ומשיין גלילני, שני צמחים המשגשגים גם במישור-החוף שלנו. אם תיקלעו לגבעות אלה בעונה היבשה (בתחילת הקיץ), כאשר העשב יבש ושוקולדי למראה, הוא עלול להיראות לכם דומה במקצת לישראל, במיוחד אם תיתקלו בבעל-חיים המשותף לשתי הארצות - למשל, אנפית בקר. אבל מהר מאוד יתברר כמה הארץ הזאת זרה, כאשר במקום חרדונים מצויים ואילניות, תפגשו בחרדוני ענק באורך מטר, ובצפרדעי-ניבים; וכשבמקום השועל והנמיה המוכרים לנו, יקדמו את פניכם זבדי-דקלים ומקוקי-סרטנים.
כשאנחנו עומדים באמצע חישת קנה-סוכר, והקנים הגבוהים מסתירים את הראות - מי יוכל להגיד אם נצא מביניהם ונראה מולנו את האיקליפטוסים של גבעת הקיבוצים, את הרי ההימלאיה מבהיקים בשלגיהם מעלינו, או את הים הפיליפיני שוטף במימיו החמים את המפרצים במרחק?
שדות מכון וייצמן, רחובות. 11.2021