הסביון האביבי ( Senecio vernalis ) הוא אחד הצמחים הנפוצים והמזוהים בארץ. הוא גדל בכל מקום ובמספרים גדולים. בישראל, בה החורף נוח, המין הזה משלים מחזור חיים עד תחילת האביב.
אך אל תחשבו שאתם מכירים סביונים.
הסוג סביון הוא אחד הסוגים הגדולים בעולם, עם מעל אלף מינים הגדלים ברחבי כדור הארץ. ביניהם נמצא חד-שנתיים קטנים, אך גם סוקולנטים דמויי קקטוס, מטפסים, שיחים ואפילו עצים! מיני סביון רבים משמשים כצמחי נוי, הודות להופעתם המוזרה, והיותם לעתים קרובות צמחים שרדניים.
עם זאת, במישור החוף נמצא רק שלושה מיני סביון הצומחים בר, כולם חד-שנתיים וכולם יפרחו בחורף הקרוב.
צומת מסובים, 11.2017
***
פפפווווו!
צאו לרחוב והסתכלו סביב. סביר להניח שבסביבתכם תמצאו כמה פרטים של סביון אביבי (Senecio vernalis). אולי הם בשטח נטוש בין בתים או בשולי ערוגה, בין סדקי המדרכה, בשולי הגג, על אי התנועה... יש הרבה מקומות בהם סביון יכול לצמוח. הצלחתו נובעת בין השאר מכך שהוא מייצר המוני זרעים, ומכך שהם נפוצים ברוח, ללא צורך בעזרה מאדם או חיה. הפצה ברוח יכולה לסחוף זרע סביון יחיד למרחק קילומטרים, כך שיגיע למרזב של מגדל מגורים, ויישגשג שם. ולכן, כמה שלא ירססו וינכשו אותם, הסביונים ישובו ויקשטו את העיר בצהוב.
ואם אתם כבר ברחוב, נשפו על סביון.
צומת מסובים, 1.2019
***
הסביון האביבי (Senecio vernalis) יודע מתי מתחיל האביב.
בדנמרק, בקצה הצפוני של תפוצתו, הוא מתחיל לפרוח במאי. דרומה משם, בהונגריה, הפריחה מקדימה לאפריל, בעוד שבבולגריה היא אף מתחילה במרץ. בהגיענו לתורכיה, נגלה שהסביון האביבי פורח שם כבר בפברואר. באיים הדרומיים של יוון עונתו מתחילה בינואר. ומה אצלנו?
בישראל עומד הסביון האביבי בקו הראשון של החד-שנתיים של עונת הגשמים. הוא מתחיל לפרוח כבר בדצמבר.
הסביון יודע מה הוא עושה. אחרי הכל, אם בארץ יש רק שתי עונות, לפחות שאחת מהשתיים תהיה אביב.
כפר-סבא, 12.2020
אביב (חורף) נעים לכולם!
***
שני פרטים של סביון אביבי (Senecio vernalis) צומחים זה לצד זה, אך מציגים ארכיטקטורת עלים שונה מאוד!
ממה נובע ההבדל?
ראשית, יכול להיות שמדובר בהיסטוריה התפתחותית שונה.
שנית, וזה כנראה העניין, יכול להיות שמדובר במגוון הגנטי הרגיל במין הזה. מידת הגזירה של העלים יכולה להיות תלויה באלל מסויים ושכיחותו בגנום.
האפשרות השלישית, והכי מרתקת, היא כי מדובר בתוצאה של הכלאה.
מינים לא "אמורים" להיות מסוגלים להפרות זה את זה, אלא ליצור צאצאים עם בני מינם בלבד. אבל במציאות, מינים הם ישויות פחות ברורות, עם גבולות מטושטשים.
היום נמצא במחקר גנומי כי הסביון האביבי מכליא באופן טבעי עם סביון הערבות (Senecio glaucus). מידת ההכלאה הנרחבת ביותר היא בעמק הירדן, אבל גם מתקיימת במישור-החוף, עם סביון יפו, תת-המין המקומי של סביון הערבות. אם בני-הכלאיים מתרבים עם מיני המקור שלהם, הכלאות אלה מייצרות אירועי אינטרוגרסיה (introgression) - כניסת חומר תורשתי חדש אל המאגר הגנטי של המין. כך הסביון האביבי יכול לרכוש במהירות תכונות חדשות, כמו עמידות לבצורת, או צורת עלים בלתי רגילה.
במידה וההכלאות מעטות, המינים שומרים על הזהות הנפרדת שלהם, גם לנוכח חילופי המידע הגנטי.
מין נוסף שמכליא עם הסביון האביבי הוא הסביון הפשוט (Senecio vulgaris). בני הכלאיים שלהם לא פוריים בינם לבין עצמם, אך נראה שהם מכליאים עם מיני המקור שלהם, ובכך שוב גורמים להופעת גנים חדש בשני המינים.
כפר-סבא, 12.2022
***
לפעמים אני חושב "הפרחים לא חייבים לנו דבר. חורף אחד הם יכולים להשאיר מכתב על שולחננו, בו מוסבר שנשבר להם מהיחס שהם מקבלים - ופשוט לא להופיע יותר. אבל הם עולים מדי שנה בשנה - בחצרות, שולי כבישים ואיי תנועה. הם מעניקים לנו מיופיים הפראי, ואנחנו משיבים להם בתרסיסים ומכסחות. ובשנה הבאה הם שבים וחוזרים, כאילו שמשהו מזה ניתן לנו בזכות." ואני לא יודע אם להיות אסיר תודה, או להתחיל להילחץ.
בתמונה: סביון אביבי (Senecio vernalis) בצומת גהה, 12.2020
***
סביב כבישים אין משטר שלא מופרע.
יום ולילה? אין!
גשמים? תוספת מי נגר מזוהמים!
קרקע? אספלט!
טמפרטורות? תמיד חם!
קישוריות לנוף? מנותק מהנוף ובו-זמנית מחבר את כל הארץ!
אם כך, מה הפלא שצמחים בצדי כבישים ויתרו מזמן על מעקב אחר העונות (ולעתים, אחר אזוריהם הגאוגראפיים). בצד הכביש תמיד נמצא צמח שיפתיע אותנו. הפעם זה פרט יפה של סביון אביבי (Senecio vernalis) בשיא הפריחה, כמו שראינו בדצמבר. כל אחיו שבשדה מזמן התייבשו והתפוררו, אך הוא לא יודע את זה. על מדרון חצצי זה, בו אין לילה ויש עודף מים, הסביון לא באמת יכול לסנכרן את גדילתו עם שאר בני מינו.
נקווה שיש עוד סביונים לאורך הכביש, כדי להאביקו.
רעננה, 5.2019
***
העיר היא בית-גידול מוזר מאוד. הטבע שלה אינו רק גרסה מדוללת של בית-הגידול שהיה כאן לפני בניית העיר. לעיר יש אקלים משלה, גיאולוגיה משלה, ויחס מאוד מיוחד למרחקים ומחסומים גיאוגראפיים.
הפוסט הזה היה אמור להיות על חרציות, שבמסוף רעננה משכו את פריחתן למשך חצי חודש יותר מהרגיל. אבל אז ראיתי ביניהן סביון אביבי (Senecio vernalis) - הוא פורח במסוף חודשיים אחרי שאחיו סיימו.
משהו במשטר המים, האור, הרוחות, הטמפרטורות... אולי אפילו בחומרים הדולפים מהמכוניות... משהו איפשר את שגשוגו של הסביון הזה בקיץ הישראלי - פלא קטן הגלוי לעיני כל, והידוע לאף אחד.
מסוף רעננה, כפר-סבא, 6.2022