גדילן מצוי (Silybum marianum). צמח נפוץ וידוע המצוי באשפתות וצדי דרכים. עשב קוצני זה משמש לאורך ההיסטוריה כצמח מאכל ומרפא.
התפרחות הן לרוב סגולות. הפרט הלבן בתמונה שייך לואריאציה גנטית חדשה, שהופיעה בסוף שנות ה90 ונפוצה לאיטה באוכלוסיית הגדילן ברחבי הארץ.
באר-יעקב, 3.2013
***
אנחנו לומדים להימנע ממגע עם העלים המשויישים של הגדילן המצוי (Sylibum marianum), בידיעה שלפסים הלבנים מתלווים קוצים חדים. הדבר המדהים כאן הוא שהצמח מתקשר איתנו, שכן אלה צבעי אזהרה, שנועדו לשמור על שלמותו של הגדילן ושל בעלי-חיים העלולים לפגוע בו.
כמו שקורה לרוב עם צבעי אזהרה, מדובר ב"סימן מוסכם", המשמש צמחים קוצניים שונים במשפחת המורכבים: גדילן, ברקן, חוח, קרדה מכסיפה, עכובית הגלגל ואחרים. אף שהם כולם באותה משפחה, צמחים אלה אינם מאוד קרובים אחד לשני. הסימון הלבן התפתח במקביל בכמה שושלות, בתהליך המכונה חקיינות מולריינית (Müllerian mimicry) - תהליך שבו סימן אזהרה דומה מתפתח ביצורים שונים המציגים איום דומה, כך שבעלי-חיים היודעים להיזהר מהאחד, יידעו להיזהר מהשני. אנחנו רואים תופעה זו בצהוב-שחור של הצרעות והדבורים, או בשחור-לבן של קוצי הקיפודים והדורבנים.
זוהי רק אחת מני דוגמאות מרתקות רבות בהן צמחים מתקשרים עם חברים ואויבים.
הגינות הנטושות, משארי יער אוסישקין, כפר-סבא, 2.2021
***
בהדרכותיי אני נתקל לעתים קרובות בדעה כי הצמח הקוצני עם הפסים הלבנים הוא סרפד. קשה להניא את המשוכנעים, אבל בכל-זאת ננסה.
בתמונה הזאת ישנם שני צמחים: סרפד הכדורים (Urtica pilulifera) וגדילן מצוי (Silybum marianum). בואו נעמוד על ההבדלים ביניהם.
הגדילן, משמאל, הוא צמח בעל עלווה מגוונת בלבן. עליו גדולים וחסרי פטוטרת, והכי חשוב - שוליהם נושאים קוצים דקים וחדים. תפרחת הגדילן היא גדולה, סגולה ובולטת, וגם היא מצויידת בשלל קוצים. מספר סוגים נוספים חולקים עלווה דומה: ברקן, חוח ועכובית.
הסרפד, מימין, הוא צמח בצבע ירוק אחיד. עליו אינם גדולים מאוד, והם בעלי פטוטרות ברורות. שולי העלים משוננים כמסור, אבל הם ללא קוצים. פני הצמח מכוסים שיערות חלולות המחוברות בבסיסן לשלפוחיות המכילות תערובת חומרים, הכוללת היסטמין ואצטילכולין. שיערה הננעצת בעור ומזריקה חומרים אלה גורמת לכאב, גירוד ונפיחות מקומיים. תפרחות הסרפד אינן בולטות לעין, וגם הן מכוסות בשיערות ארסיות.
יש גם דברים משותפים: הגדילן וכל הסרפדים בארץ הם עשבים חד-שנתיים, חובבי קרקעות עשירות בחומרי-מזון. עונתם היא חורף-אביב, הם גורמים לנו לכאב וישנן דרכים לאכול אותם.
יש סיבות טובות לדעת לזהות סרפד, הן כדי להיזהר ממנו, והן כדי לנצלו. העברת השם "סרפד" מהסרפד אל הגדילן, כמוה כהתייחסות אל קיפודי-ים בשם "מדוזות". יש כאן אירוע נפגע שרק מחכה להתרחש.
אבל כשאנחנו יודעים מה זה מה, יש לנו את היכולת להעריך יצורים מהמרחק הראוי, או לחילופין, לגשת אליהם באופן המתאים.
תל-פנורמה, תל-אביב, 1.2022
***
איפה שהקרקע קיבלה קצת מים הודות לפעילות האדם, צמחי החורף, דוגמת הגדילן המצוי (Silybum marianum) הזה כבר יצאו לדרכם.
האם הם התחילו מוקדם מדי?
אנחנו רגילים לכך שהאקלים הים-תיכוני מורכב מחצי שנה גשומה וחצי שנה יבשה. החורש הים-תיכוני בארץ בהחלט משגשג בתנאים הללו. אבל אם נביט ברחבי הים התיכון - בריביירה הצרפתית, בברצלונה, באתונה, בתוניס, במלטה - נמצא שהאקלים שלנו הוא מוזר וקיצוני בהשוואה. עונת היובש שלנו ארוכה במפתיע וחודשי החורף גשומים מאוד. ממוצעי המשקעים ברחבי הים התיכון די דומים לשלנו, אבל הגשמים פזורים בצורה הרבה יותר שווה על-פני השנה, כך שבצורת הקיץ מצטמצמת לחודשיים-שלושה, וגם אז לפעמים יורד גשם.
ואתם יודעים מה? גם שם משגשג החורש הים-תיכוני. התנאים עדיין נופלים תחת אותה קטגוריית אקלים כמו שלנו. לאלון המצוי לא אכפת שהסתיו מקדים, וזרע הגדילן לא סופר חצי שנה לפני שיתחיל לנבוט. הם היו יכולים להתקיים גם באקלים מתון בהרבה, אבל זאת ארץ ישראל ולעולם החי והצומח אין ברירה אלא לשנס מותניים ולחכות.
רעננה, 10.2020