השנה: 1996. המקום: שמורת הר מירון.
המדריכה מציגה לכיתה הלא מעוניינת שלנו את הקיסוסית הקוצנית (Smilax aspera), דרך האגדה על קיסוסית והנסיך עידו. האגדה מסתיימת בכך שקיסוסית בורחת מהנשף, ובעודה רצה יחפה דרך היער, כל מקום בו נוחתת טיפה מדמה, מגדל צמח קיסוסית. הילדים האחרים לא מפספסים הזדמנות להביך אותי לגבי הנסיך עידו.
המיתולוגיה של מדריכי הטיולים, זה משהו נפרד לחלוטין מכל המסורות הסיפוריות בעולם, אבל היא בהחלט הצליחה לצרוב בתודעתי את הקיסוסית הקוצנית בתור אחד מצמחי החורש האופייניים ביותר.

השנה: 2013. המקום: קווינסלנד, אוסטרליה.
אני נתקל לראשונה בקיסוסית אוסטרלית (Smilax australis) מטפסת על עצי יער הגשם. היא נראית ממש כמו הצמח שהכרתי מישראל. בין כל היצורים הבלתי-מוכרים, הקיסוסית מרגישה כמו פיסה של בית.
שלוש שנים אחרי זה אני מבקר בארצות-הברית, וגם שם, כמובן, נתקל בקיסוסית, מאחד המינים האמריקאיים. שוב - אני מרגיש כאילו פגשתי ישראלי בחו"ל.
***

הסוג קיסוסית שייך למשפחה משל עצמו (Smilacaceae), הקרובה למשפחת השושניים. בסוג כלולים מאות מינים, הנפוצים בכל האזורים הטרופיים בעולם ובמרבית האזורים הממוזגים והסובטרופיים. בשונה מסוגים רב-צורתיים כמו הסביון או החלבלוב, כל מיני הקיסוסית הם מטפסים רב-שנתיים של החורש והיער, וכולם די דומים אחד לשני. ראשית הסוג כנראה באסיה, שם מצוי המגוון הגבוה ביותר של שושלות ומינים.

מבין כל מיני הקיסוסיות, הקיסוסית הקוצנית היא מיוחדת בשני מובנים: 1. זה מין המייצג שושלת משל עצמו, שהייתה הראשונה להתפצל משאר הקיסוסיות. 2. זהו המין בעל התפוצה הרחבה ביותר: בארצות הים התיכון, לרוחב הרי ההימלאיה ונספחיהם, ובמזרח אפריקה. זאת תפוצה משונה, על-פני בתי-גידול שונים מאוד, אבל היא לא ייחודית. לזית האירופי תפוצה דומה מאוד. המשותף בין השניים הוא שפירותיהם נאכלים על-ידי ציפורים, ויכול להיות שהתפוצה הזאת משקפת הפצה על-ידיהן. דווקא במישור-החוף הקיסוסית הקוצנית היא נדירה, ואף נעדרת מרוב שרידי החורש הטבעי.

בכל אזור בעולם יש למקומיים מסורות לגבי הקיסוסיות שלהם. חלקן נאכלות כירקות, בעוד מאחרות מכינים מקפא. חלקן משמשות ברפואה מסורתית, בעוד שהקיסוסית האמריקאית Smilax ornata מעניקה את הטעם למשקה הסרספרילה, הפופולרי בארצות רבות. זרעי קיסוסיות שימשו בצפון אמריקה לייצור חרוזים, ויש, כמובן, שימושים נוספים. הפולקלור סביב צמחים אלו התפתח והסתעף גם הוא, כמו שקורה תמיד עם צמחים שימושיים ונפוצים.

מיתוס יווני-רומי אחד מספר על הנימפה סמילקס שהתאהבה בבן-התמותה קרוקוס. השניים לא היו יכולים להיות ביחד, והאלים ריחמו עליהם והפכו אותם לצמחים: סמילקס הפכה לקיסוסית, וקרוקוס הפך לכרכום. זה כנראה המקור לאגדה ששמעתי באותו היום בטיול הבית-ספרי. אני חושב שזה רק הולם, שכמו הצמח, גם המיתוס נפוץ והסתגל לארצות חדשות, כך שעכשיו הוא מרגיש לנו כאחד מבני המקום.

שמורת שער פולג, 5.2025