בסתר כולנו אוהבים את השלב הזה בהתפתחות של מרור הגינות (Sonchus oleraceus) בו התפרחת נסגרת בשנית והכותרות של הפרחים הלשוניים נדחפות החוצה על-ידי ציציותיהם הארוכות של הזרעונים המתפתחים, עד שהן נשארות תלויות בפתח, כמו בדל סיגריה.

הידיים ממש מגרדות להעיף את בדל הפרחים הזה בפליק אחד.
קדימה, עשו זאת.
איש לא מסתכל.

מסוף רעננה, כפר-סבא, 2.2023
***
מרור הגינות (Sonchus oleraceus) הוא העשב השוטה החביב עליי. תפרחותיו פשוט מדהימות.
כשחיפשתי חומר עליו, ראיתי שרוב המחקרים מתרכזים בדרכים להיפטר ממנו, או בחומרים בעלי פוטנציאל רפואי שניתן להפיק ממנו. אבל היה מחקר אחד שהשווה בין האוכלוסיות הילידיות של מרור הגינות (באירופה וצפון-אפריקה), לבין אוכלוסיות פולשות באוסטרליה וניו-זילנד. זרעי הצמחים גודלו בתנאים זהים בחממה, והתגלה כי תכונות המרור במכורתו החדשה החלו להשתנות. הצמחים הפולשים מתחילים לפרוח בעודם גבוהים ורבי-עלים יותר מהמקומיים. הם מייצרים פחות זרעים, אך הזרעים הללו הם בעלי יכולת נביטה משופרת. יש לציין שהשינוי הוא ממוצע, ושצמחים בשדה עדיין לא ייראו שונים מהותית בין האוכלוסיה הצפונית לדרומית. למרור היו אולי 250 שנה ללכת בדרך אבולוציונית נפרדת בקולוניות הבריטיות, והוא בהחלט התחיל להשתנות, בתגובה לאקלימים השונים והיצורים החדשים איתם הוא חולק כעת את השדות. יכול להיות שאנשי העתיד ייראו את הופעתם של אקוטיפים אוסטרליים וניו-זילנדיים, ואולי, אחרי מאות אלפי שנים, יופיעו גם מינים נפרדים, שאיש מאיתנו לא היה מתקשה להבדיל ממין המקור.
כפר-סבא, 4.2022
***
מרור הגינות (Sonchus oleraceus) הוא צמח מוכשר. זרעיו הקטנים והמצוייצים נישאים ברוח ומוצאים את דרכם לכל סדק אפשרי. מדהים לראות כיצד אפילו תנאי גידול עלובים מספקים לו משאבים המאפשרים התפתחות של צמח יפה ובריא.
הבית בתמונה נטוש פחות משנה, וכבר אחד המרורים מצא את דרכו אל הזווית של מסגרת החלון, ועוד הספיק להשתרש, לפרוח ולהתחיל בפיזור הזרעים. חדי העין יבחינו בכך שעל הגבעול כבר יושבת משפחה של כנימות עלה, מה שמרמז על כך שהצמח מהווה זה מכבר מערכת אקולוגית עצמאית קטנה.
יש משהו מנחם בידיעה שישנם יצורים העושים את הדבר שלהם בין אם אנחנו מרשים להם או לא. ויש משהו מעודד בכך שהיצורים הללו יפים בכל פרטיהם.
כפר-סבא, 2.2021
***
דמיעה (guttation) היא תהליך של הפרשת נוזלים מנקבוביות מיוחדות בעלים (hydathodes), עקב לחץ הנבנה בתוך הצמח, כאשר המים המתאדים מהעלים מעטים מהמים הנשאבים על-ידי השורשים. אנחנו לרוב רואים את התופעה בלילות ובבקרים בעונת החורף.
חרקים נוהגים לשתות טיפות אלה, שעד לאחרונה נחשב שהן מכילות מים כמעט טהורים. מחקרים מהזמן האחרון הראו כי בטיפות הדמיעה יש בהחלט מומסים, כולל פחמימות וחלבונים.
ניסוי
שנערך על זבובים, צרעות ועינפזים הראה כי הזנתם בטיפות דמיעה מעלה את תוחלת חייהם בצורה מובהקת, יחסית להזנתם במים נקיים, ואף יחסית להזנתם בשילובי מזון מלאכותיים שונים. מכיוון שהצמח מייצר הרבה יותר דמיעה מאשר צוף, ועושה זאת גם הרבה לפני שהתחיל לפרוח, זה עשוי להיות מקור מזון חשוב במערכת האקולוגית - ואחד שלא היה מוכר למדע עד לאחרונה.
בתמונה: דמיעה במרור הגינות (Sonchus oleraceus).
קיר הקדמומים, כפר-סבא, 12.2022
***
חיקויים זולים.
מרור הגינות (Sonchus oleraceus) אולי אינו אלא עשב רע, והרחפן (.Episyrphus sp) לבטח אינו דבורה. שניהם נפוצים בעיר ובשונה ממרבית המינים בעולם, אינם בסכנה. ועם זאת, בשונה מחיקויים רבים אחרים, הם עושים את העבודה. המרור מספק מזון למינים רבים (ומייצר חמצן!), בעוד הרחפן מאביק צמחים ומשמיד מזיקים (יותר משדבורה עושה!).
אני חושב שבהחלט אפשר להנות מיופיים ללא בושה.
כפר-סבא, 3.2019