כשעברתי על מגוון הטחבים הגדלים על כורכרי יקב רחובות, נתקלתי באחד בעל צורה מיוחדת: בין טחבים בעלי שושנת העלים הרגילה, הנראית כמו יקינתון או חצב קטן, היו גם כאלה שרועים, להם עלים קצרים ורחבים, המסודרים בזוגות נגדיים. הם היו כמו פרטים זעירים של סלביניה צפה. והמנבגים הסתיימו בקופסית שהיא גולה שחורה.
זה היה המפגש המודע הראשון שלי עם טחב הכבד סותביה שחרחורת (Southbya nigrella).
מין זה נפוץ בארצות הים התיכון ומערב אירופה, וגדל לרוב בחברת טחבים אחרים. כנראה שאינו נדיר מאוד בישראל, אבל בשל גודלו, קשה להבחין בו אם לא יודעים מה לחפש.
אבל אלה מבינינו שזה לא מפגשם הראשון עם טחבי כבד אולי יעירו: זה בכלל לא נראה כמו טחב כבד!
טחבי כבר, כידוע, נראים כמו עלה של אצה, הגדל בצמוד לקרקע. הם לא מגדלים גבעולים, מלבד זיר המנבג, ואין להם שום דמיון לצמחים עילאיים.
אבל כאן צריך לזכור כי טחבי הכבד (Marchantiophyta) הם מערכה - חלוקה טקסונומית המקבילה בסדר הגודל שלה ל"פרוקי-רגליים". המערכה הזאת מתחלקת לשלוש מחלקות, ביניהן אחת קטנה מאוד, והשתיים האחרות מכילות אלפי מינים כל אחת. במחלקה אחת - Marchantiopsida - נמצאים כל טחבי-הכבד הגדולים ודמויי האצה, דוגמת סהרונית הצלב הנפוצה. במחלקה השנייה - Jungermanniopsida - נמצא טחבי כבד עלעליים, הדומים במבט ראשון לטחבי העלים. כאן נפגוש את הסותביה, הפוסומברוניה (שתי נציגות של המחלקה בגבעות הכורכר) והרבה מינים של יערות גשם. במקומותינו הם קטנים ונחבאים, ולכן הם לא מהווים את "הפנים" של טחבי הכבד. אבל הם בהחלט שם, עבור העין הסקרנית. כך הסותביה חושפת אותנו, זעיר זעיר, אל טווח הצורות האמיתי של המערכה שהיא מייצגת.

רחובות, 1.2024