הערב ב"מדריך ארצות החמרה לסיורי לילה": ישימונית מצויה (Stenodactylus sthenodactylus)

החולות הנודדים הם בית-גידול שאין דומה לו, והחיים בו מאלצים את היצורים המגיעים מבחוץ להמציא את עצמם מחדש. הפועלות של נמלי-הקציר החוליות זנחו לא מכבר את התנועה בשבילי ריח ופיתחו את יכולת הניווט העצמאית שלהן; הארכובית הארץ-ישראלית איבדה את הצורה השרועה של אבותיה, לטובת גבעולים זקופים, שאינם נקברים בחול; מכרסמים ברחבי העולם החליפו פעם אחר פעם את הריצה על ארבע בדילוגים על שתי רגליים.

השממיות מותאמות ככלל לחיים בבתי-גידול אנכיים, דוגמת סלעים וגזעי עצים. כריות ההצמדה, המצויות על אצבעות רוב המינים, הן בין ההתאמות החשובות לאורח-חיים זה. השממיות בסוג ישימונית התפתחו להתמחות בבתי-גידול מדבריים פתוחים, בעיקר חולות. אצבעותיהן איבדו את כריות ההצמדה, והן מסתיימות בטופר, כמו זה של לטאות ממשפחות אחרות. בשונה משממיות "רגילות", המחזיקות את גופן צמוד למצע, הישימוניות זוקפות את פלג גופן הקדמי, מה שעוזר להן לאתר טרף וסכנה בבית-הגידול המישורי. כמרבית בנות משפחתן, הן צדות בלילה ומסתתרות ביום. רוב השממיות מוצאות מסתור בסדקי סלעים או מתחת לאבנים, אך בהיעדר מותרות כאלה בבית-גידולה, הישימונית חופרת מחילה, החיונית להישרדותה בטמפרטורות הגבוהות של הצהריים.

בישראל שלושה מינים של ישימוניות, אך רק אחד מהשלושה, הישימונית המצויה, חי בחולות מישור החוף.

***

מה למדתי כשציירתי: הנקודות הלבנות הן מה שעושה את הישימונית. בטעות מעכתי את טיפות האקריליק ועכשיו הנקודות הלבנות גדולות מדי. תיקנתי בגסות במחשב. ממילא הישימונית תופיע בקטן במדריך הגמור.

גיליתי כמה גדולות בצורה מגוחכת העיניים שלהן. וגם מצאתי שיש לישימוניות נחיריים קצת צינוריים, אולי כהתאמה לנשימה כשגופך קבור בחול. פלוס: פתחי האוזן של לטאות הם מוזרים. אני מבין למה נחשים ויתרו עליהם.