אני לא צפר, ולא צלם טבע, כך שכשאני מבחין בעוף מעניין שברצוני לתעד, לרוב חסרים לי הציוד והנסיון לעשות זאת כראוי. בחמש הדקות החופשיות שניתנו לי בחוף הים, הבחנתי בלהקת שחפי אגמים (Chroicocephalus ridibundus), וביניהם כמה שחפים ארמניים (Larus armenicus) ושחפית אחת, שלפי המקור הגדול, הייתה מהסוג Thalasseus. בהחלט רציתי לצלם אותה, אבל השילוב של רוח וגשם הקשה עליי. כרעתי על החול, נאבק במטרייה ונאלץ לנגב מים מהמצלמה שלי כל דקה בערך. תנועות המטרייה גרמו למצלמה בידי להשתולל, כך שהיה בלתי-אפשרי לייצבה אפילו לשנייה. ועד שהייתי אפילו מוצא את השחפית במסך, העדשה כבר הייתה מכוסה טיפות. השחפית הייתה סבלנית, אבל גם היא זזה מדי-פעם, כמה מטרים לכאן וכמה מטרים לשם. בסוף עזבתי את המטרייה ונתתי לה לעוף (אספתי אחר-כך). אם היא לא מגינה על המצלמה מהטיפות, היא גם ככה לא עושה את העבודה שלה.
וראו איך יצאה התמונה: כאילו הציפורים עומדות בים רגוע ביום שמשי.

השחפית שצילמתי היא שחפית שחורת-מקור (Thalasseus sandvicensis). המקור השחור עם הקצה הצהוב הוא סימן זיהוי קל עבורה. היא מקננת מצפון לישראל: מהים הצפוני עד צפון הים הכספי. אזורי החריפה שלה מתחילים ישירות מדרום לאזורי הקינון: מדרום הים הכספי, עד כף התקווה הטובה. ככלל השחפיות, היא ציידת מתמחה יותר מאשר השחפים, וניזונה מדגים קטנים מאוד, בעיקר אנשובי, אם כי יש גם תיעוד של אכילת שלל דיג שהושלך על-ידי דייגים. מין זה נחשב לבלתי נפוץ, מה שבשביל חובבן כמוני אומר "ציפור נדירה מאוד. בחיים לא ראיתי אחת כזאת."
נקווה שהאורחת החורפית שלנו תמצא מספיק אנשובי לקיימה בחופי הארץ. ונאחל מסע בטוח בחזרה למולדתה.

נמל תל-אביב, 1.2024