הערב ב"מדריך ארצות החמרה לסיורי לילה": גבנן מבריש (Uloborus plumipes)
מכירים את יוצא הדופן האחד הזה שהורס הכללה טובה?
אתם יודעים:
"יש יערות בכל היבשות (מלבד אנטארקטיקה)" - "כל העופות הדורסים אוכלים בשר (חוץ מהנשר הצמחוני)" - "כל המדינות הקומוניסטיות נכשלו (חוץ ממדינת קראלה, בהודו)" - "לכל כוכבי-הלכת יש ירחים (חוץ מנגה וחמה)"
יש מקרים בהם הכללה יכולה להיות שימושית. כאשר שואלים אותי "האם העכביש הזה ארסי?" (תוך הנחה סמויה שבמקרה כזה הוא יכול ורוצה לפגוע בבני-אדם) אני רוצה לענות "כל העכבישים ארסיים", אבל לא יכול. זה נכון שהמדע מכיר כיום 48,429 מיני עכבישים ארסיים, אך ידועים לנו גם 354 מינים של עכבישים להם אין בלוטות ארס! וכך, במקום להסביר על כמה עכבישים הם לא מזיקים, אני נגרר פעם נוספת לשיחה על יוצאי הדופן המעטים וכמה הם מגניבים.
העכבישים חסרי הארס מהווים שתי משפחות קרובות: הגבנניים (Uloboridae) והדינופיים (Deinopiidae) או "עכבישי פני-המפלצת". הראשונה בין השתיים מיוצגת בארץ בכמה מינים, שהנפוץ ביניהם הוא הגבנן המבריש. הוא כה נפוץ, עד כי כאשר השיחה מגיעה אליו, לרוב אין בעיה לצאת למסדרון ולמצוא אותו. העכביש עצמו קטן, אך רשת הגלגל המאוזנת, כמו רשת פגיונית קטנה, קלה לאיתור.
הנה שני דברים מגניבים לגבי הגבנן:
הגבנניים פיתחו את רשת הגלגל בנפרד מהגלגלנים והפגיוניות. בזכות הרשת הזאת החשיבו אותם במשך זמן רב לקרובי משפחה, ורק עם התפתחות הפילוגנזה המולקולרית, הבינו כי אין להתנהגות זו מקור משותף בין הגבנניים לגלגלניים והפגיוניות.
בהיעדר ארס, הגבנניים חונקים את הטרף שלהם בעזרת קורים מתכווצים! המשי שלהם הוא באמת מיוחד ושונה משל העכביש הממוצע.
אף כי הגבנניים מתסכלים מבחינת היותם יוצאי דופן באופן בו הם הורגים את טרפם, לפחות כאשר מישהו אומר "אמאל'ה עכביש" ומצביע על רשת הגבנן ליד המנורה, אני יכול להגיד בקול מרגיע "זה בסדר, הוא לא ארסי", כאילו להצהרה כזאת יש משמעות.

מה למדתי בתהליך הציור: מכיוון שהם כאלה קטנים, לא ממש הסתכלתי לעומק על הגבננים עד כה. לא הכרתי את הטבעות והפסים על רגליהם ולא את סידור הבליטות על בטנם. גיליתי גם שמין ים-תיכוני זה הפך לעכביש נפוץ של בתים וחממות בארצות צפוניות, שם המרחבים הפתוחים קרים מדי עבורו. בנוסף, משהתחלתי להשוות את התמונות שצילמתי לתמונות בספרים וברשת, גיליתי שהגבנן המבריש מופיע בהרבה צורות וצבעים, כך שלקח לי זמן לוודא שאכן צילמתי את המין הנכון. המברשות על הרגליים הקדמיות הן הסימנים החשובים ביותר לזיהוי המין בשדה והבחנתו ממינים קרובים.
***

רגע חינוכי.
באהיל המנורה בחדרו של הבן שלי חיה נקבה גדולה של גבנן מבריש (Uloborus plumipes). לפעמים, לפני השינה, אנחנו נוהגים להסתכל עליה ועל רשתה הישנה והמטולאת.
אתמול, כאשר התיישבנו לקראת לילה, לספר ולשמוע סיפור לפני השינה, הבחנתי בכך שהגבננית תפסה טרף, והחזיקה אותו בפיה. אז הבחנתי בגבנן שני מתחת לאהיל. תחילה חשבתי שפרט נוסף טווה רשת באותה הנקודה, אבל זה לא היה כך: הפרט השני, שהיה הקטן יותר, עמד בבירור בשולי רשתה של עכבישת המנורה שלנו.
"זה זכר!"
"מה הזכר עושה?"
"אני חושב שהוא מנסה להגיע לנקבה."
הזכר בחן בזהירות את שולי הרשת ברגליו, מנסה לבחור לו נתיב שיוביל אותו להצלחה. הוא התקרב צעד ועצר. התקרב עוד, היסס, ולבסוף חזר בצעד מהיר לנקודת המוצא שלו.
"למה הזכר לא הולך אליה?"
"אני חושב שהוא פוחד."
אז הזכר הקטן התחיל לרעוד. כמה תנודות, והוא הפסיק. עוד כמה תנודות. ועוד כמה. הנקבה לא נשארה אדישה. היא פנתה לכיוון שלו. עשתה צעד, חיכתה שהתנודות יתחדשו. היא לא ראתה אותו, אך הוא הבהיר לה בסינוס-על-משי איפה למצוא אותו.
הנקבה הגיעה לזכר. נגיעה אחת, שתי נגיעות. והם נפרדו. הזכר נסוג אף אחורה משהיה קודם, והנקבה (שלא נפרדה מארוחתה לרגע) חזרה לאכול במרכז הרשת. אולי העובדה ששני אנשים היו במרחק אפס מהזוג, ודיברו בהתרגשות במשך כל התהליך, הרתיעה אותם. אבל אני לא בטוח שהם היו מודעים לקיומנו.
הלכנו לבחור את הסיפור לערב הזה, אך כשהבטנו שוב למנורה, ראינו את הזכר מנסה את מזלו שוב.
"תראה, הנה ריקוד החיזור שלו!" - אמרתי ושלפתי טלפון, להקליט את השמחה. הזכר קרא לנקבה שוב, והיא נענתה שוב. הפעם, היא איפשרה לו לגעת בה בעדינות בקצות רגליו, ורגע אחרי זה הם התאחדו לכדי גושיש אחד.
רצתי להביא את המצלמה שלי, במחשבה שההזדווגות תארך זמן רב. אבל עד שחזרתי עם המכשיר, ראיתי את הזכר יורד מרשת הנקבה על קור ארוך. הוא עשה את שלו, וכעת עשה סנפלינג מהיר לכיוון הרצפה. שותפתו-למעשה זחלה בעצלתיים למקום מושבה הרגיל - וכל זאת, כמובן, עם חרק בפיה.
שמחים וחכמים יותר, חזרנו לעיסוקינו האנושיים. היו בשתי הדקות הללו דברים חדשים הן לילד בן שלוש וחצי, והן לארכנולוג מומחה.
עכשיו נחכה שהדיירת מתומנת הרגליים שלנו תטיל ביצים.

כפר-סבא, 6.2023
***

בסתר ענפי הפלפלון מגיחים אבקועי הגבנן המבריש (Uloborus plumipes) מתוך פקעת הביצים בה התפתחו במהלך השבועות האחרונים. כל עוד היו בתוך הפקעת, זכו העכבישונים להגנת אמם, שבניגוד לאופי החשאי הרגיל אצל גבננים, הפגינה התנהגות תוקפנית כלפי אורחים לא קרואים, במטרה להרחיק טורפי ביצים פוטנציאליים, ובייחוד צרעות טפיליות.
החסד האחרון שהאם תעשה עם ילדיה יהיה לא לאכול אותם, אף שהם נמצאים ברשתה. במקום זה, היא תעזוב ותקים רשת חדשה במקום אחר, שם, בבוא הזמן, תוכל לייצר את פקעת הביצים הבאה. הצאצאים יוכלו להישאר ברשת הישנה במשך זמן מה - מוגנים מפני טורפים הודות לדמיונם לשאריות טרף.

כפר-סבא, 7.2021
***

ביום כיפור הזה יצאתי לחקור את המקלעת של מחלף רעננה. כאשר עברתי במנהרות הקצרות העוברות מתחת לגשרים הרחבים יותר, מצאתי עולם של דמדומים תמידיים, המואר 24/7 בפנסי רחוב כתומים. זה עולם בו תמיד יש רוח ולעולם אין גשם. הרעש והפיח זורמים 364 ימים בשנה. על הקירות אפשר למצוא יצורים המבלים את כל חייהם בדמדומים אלה. הם מרוכזים בעיקר סביב מנורות פלורסנט מעטות שהותקנו אולי עבור הולכי-רגל היפותטיים. הגבנן המבריש (Uloborus plumipes) שבתמונה הוא אחד מני עכבישים רבים החיים בשולי המנורה. רשתו הצמרירית מחוברת בצדה העליון לגוף התאורה עצמו. הוא שורד את התנאים הקשים בשלוות נפש. רשתו לא מכילה דבק, ולכן אינה מושפעת מלחות או זיהום. אין לו שום עונת שפע למהר לנצל, שכן כל הימים במנהרה זהים הם. ההסתברות אומרת שבסופו של דבר משהו ייכנס אל הרשת, ואם זה חרק, הוא לא ייצא ממנה.

מחלף כפר-סבא רעננה דרום, 10.2019
***

הגבנן המבריש (Uloborus plumipes) הוא עכביש שצבעו לרוב הוא אפרפר אחיד. עם זאת, מדובר במין רב-מופעים (פולימורפי). לחלק מהפרטים במין דוגמאות צבע מפתיעות ומשובבות-עין. אולי זאת אחת הסיבות לכך שבחמישים השנים הראשונות מאז גילויו, הגבנן המבריש קיבל שמונה שמות מדעיים שונים, עד שעולם הטקסונומיה לבסוף הצליח להסכים על שם אחד.

כפר-סבא, 8.2024