הנה נמפית החורשף (Vanessa cardui) לשנה החדשה.
מין זה הוא אחת מחמשת הסינתיות (Cynthia), קבוצה של מיני נמפיות קרובים ודומים מאוד, החובקים ביחד את כל ארצות העולם. בכל מקום אליו תגיעו (מלבד האזורים הקרים ביותר) תוכלו לפגוש ב"נמפית החורשף" המקומית.
ואני מאחל לכולנו שבשנה הקרובה זה גם יתאפשר.

כפר-סבא, 12.2020
***

כמה רגליים יש לנמפית החורשף (Vanessa cardui) הזאת?
זה נכון שלחרקים יש שש רגליים, אבל אין להכחיש את העובדה כי הנמפית, ככל הפרפרים ממשפחת הנמפיתיים, עומדת על ארבע בלבד.
זוג הרגליים הנוסף, הקדמי, הוא מנוון ומקופל, סמוך לראש (רואים בתמונה רגל אחת, כפס לבן מתחת לעין). בנמפיתיים רבים הרגל הראשונה גם מכוסה במברשת של שיער ארוך.
למה זה טוב?
לעת עתה אנחנו יודעים כי זוג זה מהווה איבר חוש, המאפשר לטעום את המצע עליו הפרפר יושב, ובין השאר, עוזר לנקבה לזהות את הצמח הפונדקאי המתאים להטלת ביצים. זה גם עשוי להסביר למה מבנה הרגל הקדמית שונה בין הזוויגים.
מעניין לציין כי ניוון הרגל הקדמית קרה פעמיים באופן בלתי-תלוי: בנמפיתיים, ובמשפחה נוספת: Riodinidae, שאינה מיוצגת בארץ. כנראה שיש באמת יתרון כלשהו במצב המשונה הזה. מעניין יהיה לגלות מהו, ואיך הפרפרים האחרים, עם הרגליים המפותחות, מסתדרים בלעדיו?

אנ"מ נס-ציונה (גבעות טירת-שלום), 12.2022
***

בתגובות שראיתי בפייסבוק ביומיים האחרונים, הרבה אנשים טוענים ש"לא ראו את הפרפר הזה קודם". כמובן שהם ראו אותו. נמפית החורשף (Vanessa cardui) היא אחד ממיני הפרפרים הנפוצים בישראל. אבל, אין ספק כי יש הבדל בין לראות לבין להבחין.
גם נדידות של נמפיות אינן דבר נדיר, אפילו אם הנדידה הנוכחית היא בלתי-רגילה בהיקפה.
הנה ציור שעשיתי בשנת 1997, המתאר את נדידת הנמפיות של אביב 1996, כפי שחזיתי בה בבאר יעקב.
פקחו עיניים ותוכלו לראות את נדידת הנמפיות גם בשנים הבאות.
תודה למרינה ארמיאץ', שאיתרה את הציור בבוידעם וצילמה אותו (גם אם שמה אצבע על העדשה).
***

זחלי נמפית החורשף (Vanessa cardui) עוברים חמש דרגות נשל בין הבקיעה להתגלמות. תחילה צבעם חום, והוא מתחלף לאט לשחור עם פסים צהובים. פלטת הצבעים הזאת נשמרת, בעיקרון, גם בדרגת הנשל האחרונה, אך בפרטים מסויימים הפסים הצהובים כה רחבים, שהזחל לא נראה שחור כלל, וגורם לי לחשוב "מה הזחל הלא מוכר הזה שהוא בבירור לא נמפית החורשף?"

מישור השנוניות (שדה החרקים), ראשון-לציון, 2.2023
***
גלגול, או מטמורפוזה, הוא תהליך שמרתק אותנו, חלקית הודות לכך שהוא כל-כך זר לנו. איך זה שיצור כמו זחל נמפית החורשף (Vanessa cardui) הזה יוכל להפוך תוך שבועיים לפרפר, הנראה ומתפקד בצורה כה שונה מהזחל? ועד כמה אפשר להגיד שזה בכלל אותו יצור?
מחקר* שפורסם השנה בחן את ההשפעה של תנאי עקה בשלב הזחל של נמפית החורשף על הפרפר הבוגר. המחקר מצא כי זחלים שנחשפו לתנאי צפיפות ומחסור במזון התפתחו לבוגרים עם מתילציית דנ"א רבה יותר, בהשוואה לנמפיות שגדלו ללא אחד מגורמי הסטרס או שניהם. המתילציה היא מעין "סימניה" מולקולרית שהתא יכול למקם במקומות שונים בכרומוזומים שלו, ובכך לשנות את האופן בו גנים שונים מבוטאים, ללא שינוי ברצף הדנ"א.
משמע הדבר הוא שגוף הפרפר "זכר" את הקשיים שהיו לו בתור זחל.
כרגע לא ברור אם המתילציה משפיעה על ביטוי הגנים בפרפר הבוגר. לא ידוע גם אם היא עוברת בתורשה - תופעה הידועה מבעלי-חיים אחרים, כולל האדם.
בנוסף, עוד לא מובן איך המתילציה אפילו משפיעה על הפיזיולוגיה של הנמפית. אני מקווה שמחקרים עתידיים ישפכו עוד אור על שאלות אלה.
דבר מעניין נוסף היה ה"הפתעה" של החוקרים, כאשר תהליך המתילציה בנמפית החורשף לא עבד כמו מה שהיה ידוע מאורגניזם המודל המייצג של הפרפראים: טוואי-המשי. זה כמובן מזכיר כי מודלים הנחקרים לעומק הם דבר חשוב ונוח, אבל אסור לשכוח גם לצאת לשטח ולחקור לרוחב את מגוון המינים: איפה שהיוצאים מן הכלל הם, למעשה, הכלל.

אנ"מ נס-ציונה (גבעות טירת-שלום), 12.2022