הנה פרט יפה של שועל מצוי, תת-מין פלשתי (Vulpes vulpes palaestina) בפרוות החורף שלו. בשביל הפרווה הזאת היו צדים אותו במשך אלפי שנים, ולמעשה, עדיין צדים. זה גם חלק מהסיבה שהוא בורח ממני בתמונה הזאת. לא שהתכוונתי לצוד אותו, אלא ששועלים ושאר היונקים והעופות בעולמנו פיתחו פחד אינסטינקטיבי מבני-אדם או שהם מלמדים את צאצאיהם לפחד מאיתנו.
בעצם, זה לא מדוייק שכל המינים פיתחו זאת. כשהמין שלנו הגיע למקומות חדשים בעולם, הוא היה מגלה לעתים בעלי-חיים שאינם חוששים ממנו. רוב בעלי-החיים הללו נכחדו תוך עשרות עד מאות שנים מגילויים.
כמה שנים של אבולוציה בהיעדר ציד, אני תוהה, צריך כדי שכל היונקים והעופות יפסיקו לרוץ לנפשותיהם ברגע שאיזה הומו ספיינס נכנס ליער?
גן לאומי אביחיל, 1.2020
***
השועל והענבים.
צואת השועל המצוי (Vulpes vulpes) בתמונה מציגה לראווה זרעים של ענבים ושיזף תרבותי, שנאכלו כנראה בחווה הסמוכה, מרחק כמה מאות מטרים מנקודת ההטלה. בסמוך לגלל הזה נמצאו גללים עם שאריות אחרות, דוגמת זרעי חרוב. קרוב יותר לסבך מצאתי גם עצמות של חיות משק, נוצות של תור וגם חיתול אחד (מה הקטע שלהם עם חיתולים?). בבירור זה היה מקום המרבץ המועדף על השועל הזה, אליו הובאו פריטי מזון שונים. הוא היה כה חביב עליו, עד כי למעשה השועל היה שם כשהגעתי, וכשהתקרבתי דאג להתרחק דרך אחד משביליו הנסתרים.
מזונם המגוון של שועלים מאפשר להם להתקיים במגוון בתי-גידול ואקלימים. הסתגלותם לאדם ותוצרתו מתועדת לאורך כל ההיסטוריה הכתובה. אבל גם שועל חובב-אדם צריך את המקום הפראי שלו, לחפור בו מאורה ולרבוץ בו עם טרפו... או עם החיתול שלו. שמירה על אתרים טבעיים, אפילו לא גדולים מאוד, תאפשר ליצור רב-פעלים זה להמשיך להתקיים במישור-החוף הצפוף והבנוי שלנו למשך דורות רבים.
שמורת שיטה מלבינה ישרש, מרחבי-רחובות, 10.2021
***
שפע של מחילות שועלים (Vulpes vulpes), בעלות פרופיל צר וגבוה האופייני למין זה, מעטרות צוק מלאכותי, איפה שהאדמה נכרתה לצורך בניית כביש בגין. כמות השפוכת מחוץ למחילה מעידה על עומקה הרב. השועלים בהחלט מרוויחים במידה מסויימת מפעילותנו ההרסנית: מחילותיהם בתחום מישור-החוף כמעט תמיד נמצאות בבורות כרייה, מזבלות וצוקים מלאכותיים. זה לא אומר שהם לא היו מסתדרים בלעדינו - חלקם פשוט היו צריכים להסתפק באתרים פחות איכותיים לחפור בהם.
מרחבי-רחובות, 10.2021
***
מחפש יציבות.
מצד אחד, קל מאוד לחפור בחולות. מצד שני, קיימת סכנת קריסה מתמדת.
האדמות הקלות מלאות מחילות של פרוקי-רגליים, לטאות ומכרסמים. בגדלים כאלה, יציבות המחילה היא סבירה. למעשה, בחולות מיוצבים, גם יונקים בינוניים יכולים לחפור ללא חשש. אך כאשר יונק שכזה, דוגמת שועל מצוי (Vulpes vulpes), מבקש לבנות לו בית איתן בין הדיונות, אין לו ברירה אלא לחפור תחת שורשי עצים ושיחים, שיחזיקו את הגרגרים הרופפים וימנעו את התקרה מלנזול אל הרצפה.
הדיונה הגדולה, אשדוד, 7.2019
***
ביו-אינדיקטור.
בתמונה שועל מצוי (Vulpes vulpes). כפי שאולי הבחנתם, זה תיעוד של מצלמת שביל. היא הוצבה בגן הלאומי אביחיל בסוף נובמבר, והוחזרה לפני כמה ימים.
הגן הלאומי הוא אתר בעל ערך רב, בו נמצאת אחת הפיסות האחרונות של חברת חרוב ואלת המסטיק בשרון. תקוותי הייתה לראות את מגוון היונקים הגדולים של הגן הלאומי, אך בפועל, המצלמה תפסה בעיקר מטיילים: על רכבי שטח, אופנועים, טרקטורונים, סוסים, וגם ברגל. המון אנשים מבקרים שם, וזה טוב. חשוב לצאת לטבע. המצלמה גם תיעדה 63 מפגשים עם השועל בתמונה. מלבד שני חתולים, הוא היה חיית הבר היחידה שצולמה. אותי זה מטריד. שועלים הם חיות בעלת סיבולת גבוהה לאנשים. הם חיים בשולי ערים ואף נכנסים לתוכן. לעתים, כאשר השטח נשחק מבחינה אקולוגית: מקוטע, מזוהם וסובל מלחץ מטיילים, השועל נשאר היונק הגדול האחרון, אחרי שהדורבנים, הנמיות והארנבות נעלמו. אי מציאתם בין הצילומים הללו לא מעידה בהכרח שהם לגמרי לא שם, אך בהחלט מדליקה נורת אזהרה.
אם אנחנו אוהבים את הגן הלאומי, אנחנו צריכים לחשוב על דרכים לשמור על חיי הבר שלו.
הגן הלאומי אביחיל, 12.2018
***
שועלים נגד קיטוע.
השטחים ממערב לרעננה מלאים בסימני פעילות של שועלים (Vulpes vulpes). שבילים ועקבות, שריטות ומחילות, גללים ושרידי טרף נראים - כולם נמצאים בשפע. לצערנו, ישראל נמצאת היום בתקופת ה-enclosure* שלה. שטחים פתוחים מחולקים בגדרות ומחסומים בלתי-מתחשבים אחרים. הטבע, שלא נלקח בחשבון, צריך להסתדר או למות. השועלים מיהרו וחפרו מעברים מתחת לגדרות, כך שיוכלו לגשת לשטחי השיחור שלהם גם במצב הזה. זה מזלו של השועל שהוא בעל יכולת לחפור, וגם שהיה רווח בין הגדר לקרקע.
אבל זו לא אחריות השועל, לדאוג למעברים. זו אחריותנו. האין זה הגיוני שמי שמגדר שטח פתוח ובו יונקים גדולים ובינוניים, יצטרך לדאוג להם למעבר בגדר?
למה מינים מוגנים מאבדים את זכויותיהם ברגע שהפגיעה בהם אינה במסגרת ציד?
רעננה, 9.2021
*"תקופת הגידור", בהשאלה מתקופה מקבילה באנגליה של המאה ה-18. מעודד לדעת שעם התקדמות התרבות, הדחף לגדר הכל עבר להם.
***
הלילה ניסיתי לראשונה את המצלמה רגישת-התנועה שאחי קנה לי ליום ההולדת. החלטתי להטמין אותה ליד מאורת שועל, צפונית לתלמי מנשה.
השועל, כפי שאתם רואים, הגיע עם זריחה.
במהלך 20 השנים האחרונות, באר יעקב הפשירה ופיתחה את רוב השטחים הפתוחים שהיו סביבה. כיום, נשאר רצף יחיד של שטחים פתוחים ששייך לבאר יעקב וצמוד אליה. שטחים אלה מקיפים את שכונת תלמי-מנשה, מצפון-מזרח לישוב. גבולות השטח: מסילת הרכבת מדרום, באר יעקב ממערב, עוקף באר יעקב מצפון וכביש רמלה-תל-אביב ממזרח. אתר ראוי לציון בשטח זה הוא חורבת חסן סלמה.
כמעט כל השטח משמש לחקלאות ונותרה בו צמחיה טבעית מעטה בלבד, אך הוא מקיים בעלי-חיים מקומיים רבים. בעלי החיים הגדול ביותר ששרד בשטח הוא השועל המצוי (Vulpes vulpes), שמקיים שם אוכלוסיה יפה. באביב משמשים שטחים אלה מקום חניה לחסידות ועופות נודדים אחרים. בין החי הייחודי לאזור, קיימת בשטח זה אוכלוסיה של שנונית השפלה, לטאה הנמצאת בסכנת הכחדה עולמית.
האם רשויות באר יעקב ישכילו לשמור לפחות על רצף זה של שדות, פנינת נוף אחרונה זו ב"פנינת השפֶלה"?
באר-יעקב, 11.2014