סיפור שעיר.
אי-אפשר להתעלם ממאינות. מהנקודה בה הגיעו לכאן, הטבע הישראלי השתנה לתמיד, וכולנו מודעים לכך. אבל לא בכל הפלישות כל-כך קל להבחין. לעתים, הטבע משתנה מול עינינו, מינים מגיעים, מינים נכחדים - בלי שנראה כל הבדל. ממש כמו בסיפורי האימה בהם כולם סביב הגיבור מוחלפים בכפילים.
"כפיל" שכזה הוא השעירון הנוכרי (Xerotricha conspurcata), חילזון חום קטנטן, יליד מערב אירופה, השוכן בסדקים ותחת קליפות עצים.
השעירון הגיע לישראל לפני כמה עשורים, אך נוכחותו בבתי-גידול טבעיים לא שינתה הרבה למראית עין, שכן בטבע הישראלי קיים כבר מין דומה: ברשנית זיפנית (Microxeromagna lowei). במבט ראשון, אלה ברשניות ואלה ברשניות. אבל כמובן ששני מינים כה דומים, המצויים באותו בית-גידול, צפויים להתחרות על משאבים. אחד מהשניים עלול להפסיד ולהיכחד, וכך אף כי הטבע ימשיך להיראות כתמול-שלשום, הוא יהיה קצת פחות הטבע שלנו.
וההבדל בין שני המינים הקטנים הללו?
בוודאי הבחנתם כי מדובר בשניים מהחלזונות היחידים בארץ להם קונכיות שעירות. כשמסתכלים במיקרוסקופ, רואים שלשעירון זיפים ארוכים, מסולסלים ודי מעטים. לברשנית, לעומתו, זיפים קצרים, ישרים ורבים.
שני הפרטים בתמונה נאספו בזמן ביו-בליץ גבעת האירוסים, השנה (כן, אני עוד עובד על ההגדרה). שימח אותי לדעת כי לא רק שעירונים ממשיכים לחיות בשטח השמורה.
שמורת אירוס הארגמן, ראשון-לציון, 3.2019 (צולם 5.2019)

***

השעירון הנכרי (Xerotricha conspurcata) לא שמע על כך שלחלזונות לא אמור להיות שיער. כמובן שזה לא שיער במובנו המלא: מדובר בזיפים חלבוניים, המחוברים לשכבה החלבונית המכסה את הקונכיה (periostracum). זיפים אלה לא גדלים מהקונכיה עצמה, אלא מיוצרים בחריץ מיוחד בשולי הקונכיה, ומתחברים אל הפריאוסטקרום בעודו מופרש ונדחף אל צדו החיצוני של השריון הסידני.
כנראה שיש יתרון אבולוציוני בזיפים שכאלה, שכן יש לא מעט רכיכות שעירות, ביניהן שלושה מינים של חלזונות יבשה שעירים המצויים בארץ.
הוד-השרון, 9.2020