כשאומרים "רחובות, עיר המדע", כנראה שלא מתכוונים למדע הזואולוגיה. אבל דווקא בעיר הזאת, כשעוד הייתה עיירת ספר קטנה, גר ופעל ישראל אהרוני, הידוע בתור "הזואולוג העברי", שכן הוא היה הראשון, לפחות בין תושבי ארץ ישראל. אהרוני חקר את עולם החי של הארץ, ונסע לא מעט גם לאזורים שכנים (כך תפס את אוגר המחמד הראשון בעולם, בדמשק), אבל מכוח היותו תושב רחובות, חקר גם את סביבותיה. בספרו 'זכרונות זואולוג עברי' אהרוני כבר מבכה את הרס השטחים הפתוחים והכחדת המינים האנדמיים של רחובות.
בהיותו הזואולוג היחיד בסביבה, אהרוני חקר את כל מגוון בעלי-החיים, אך חוזקו האמיתי היה בחולייתנים, בעוד שאת פרוקי-הרגליים היה שולח לעתים לגרמניה, להגדרה. כך, בשנת 1913, שלח אהרוני מספר עכבישים שמצא בקרבת המושבה. חוקר הטבע הנורבגי, אמבריק סטרנד, שישב אז במוזיאון הטבע בברלין, קיבל את המשלוח. הוא הגדיר חלק מהמינים, ואילו אחרים תיאר כחדשים למדע. בשנת 1915 פרסם מאמר בו הוא מתאר את המין Lycosa subsordidatula, הנקראת היום Pardosa subsordidatula, או פשוט: זאבונית מצויה.
זהו מין זאבן קטן, המגיע לבגרות בסתיו, והמטיל ביצים באביב. ציציות השיער לאורך הבטן הן סימן זיהוי המבדיל אותו מזאבוניות אחרות באזורנו. כמו שהשם מרמז, זהו עכביש נפוץ מאוד, החי במגוון בתי-גידול ברחבי ישראל, ולעתים מצוי בקבוצות קטנות בקרבת שיחים. הוא מוכר מצפון אפריקה והמזרח התיכון. אך כשהגיע לברלין, דחוס במבחנת זכוכית קטנה מלאת כהל, היה הראשון מבני מינו לעמוד על שולחנו של טקסונום.
כך הפכה רחובות ל"מיקום הטיפוסי" (type locality) של הזאבונית המצויה - האתר אליו יחזרו תמיד כדי לקבוע בוודאות אם פרט זה או אחר מהעולם אכן שייך למין המדובר.
והזאבוניות? הן עדיין מסתובבות מדי לילה בגבעות הכורכר, בשדות ובפרדסים. הן יודעות מי הן, ואינן זקוקות לשמות או טקסונומים. הן כן זקוקות לעזרתנו בשמירה על בית-הגידול שלהן, בו לפני מאה, אהרוני עזר להפוך את רחובות לעיר המדע.

גבעת חבצלת, רחובות, 12.2021
***

בכל זמן ומקום.
הזאבונית המצויה (Pardosa subsordidatula) היא הקטנה שבזאבני ישראל החיים הרחק ממקורות מים. היא גם המין הנפוץ ביותר, הן גיאוגראפית והן מספרית. ממורדות החרמון ועד ערוצי מכתש רמון, הליכה לילית עם פנס ראש תזכה אותנו באינספור ניצנוצי עיניים קטנטנות, שיהיו לרוב מקובצות מתחת לשיחים.
לא נתקשה לזהותן (לפחות אם ברשותנו זכוכית מגדלת): אורך הגוף כסנטימטר; הרגליים ברודות בחציין הקרוב לגוף, אך ללא כל ניקוד בחציין הרחוק; על בטן הזאבונית מצויים זוגות של ציציות של שיער לבן. הזאבן היחיד איתו ניתן להתבלבל הוא הרצחול, החולק עם הזאבונית את הנגב וחולות דרום החוף. אבל רגלי הרצחול ארוכות יותר ומנוקדות לכל אורכן.
בשונה מהזאבניים הגדולים, המתחילים בימים אלה את עונת הרביה שלהם, הזאבוניות בקיץ אפילו לא הגיעו לבגרות! הן צפויות להתבגר בסתיו, להזדווג בחורף, וההטלה עצמה תתרחש באביב, אחרי מות הזכרים. מחזור החיים של הזאבוניות הוא כנראה דו-שנתי, כך שבקיץ אנחנו רואים את צעירי העונה האחרונה ומתבגרים מהעונה שלפניה.
כך או כך, תמיד ניתן לראותן פעילות, אפילו בלילות ינואר, כאשר אף זאבן אחר לא מוציא את קצה האף מהמחילה.
הזאבונית המצויה היא באמת זאבן לכל זמן ומקום.

חולות עכו (לא בשמורה), 8.2018
***

בעונה הזאת ניתן לצפות בנקבות הזאבונית המצויה (Pardosa subsordidatula) עם עשרות אבקועיהן נישאים על גבן. אחרי שבקעו מביציהם, יבלו הצעירים כשבוע בחברת אמם. חוקר הטבע המהולל אנרי פאבר חשב כי העכבישונים מפיקים אנרגיה מהשמש, ולכן שורדים בלי לאכול במשך ימים.
האמת יותר פרוזאית. בבקיעתם יש לעכבישים שאריות של שק חלמון. הוא מספיק להם בעיקר כי כל-עוד הם רוכבים על האם, העכבישונים "כבים" וכמעט לא מוציאים אנרגיה. משהגיע הזמן להתפזר, העכבישונים מתחילים לאבד משקל במהירות, בעודם שורפים את רוב הקלוריות שנותרו בשק החלמון. תוך שבוע מבקיעתם יהיה על הזאבנים הקטנים לצוד ולאכול את טרפם הראשון.

ישרש, 4.2022