ברוכים הבאים לארצות החמרה
אתר זה מוקדש לטבע היומיומי, המיוחד והמאויים של מישור החוף הישראלי.
הוא עוסק בחי והצומח, בנופים והמורשת של אזור זה, שהוא הצפוף והמיושב ביותר בארץ.
רוב הכתוב בו מלוקט מפוסטים שהועלו לאורך השנים בקבוצת בפייסבוק באותו השם.
אני מקווה שתקראו כאן, תהנו, אולי תגלו משהו חדש, ולבסוף - תצאו לטייל.
חלוקת מישור החוף
בתמונה: זיקית מצויה (Chamaeleo chamaeleon), תל-אביב, 9.2014
אז למה חמרה?
למישור החוף יש את הסגנון שלו. מי שחי כאן מכיר אותו: את ריח פריחת ההדרים הרעננה ואת בתי האריזה הנטושים, הבנויים מכורכר מחוספס ומתפורר. אצלנו, באמצע כל עיר יש שדרה של פיקוסים, שרצפתה דביקה מפירות וצמרותיה אפופות עטלפים. כאן האביב מתחיל בט"ו בשבט ונגמר בפסח, והקיץ נמשך ששה חודשים. פה, בארצות החמרה, הכול רועש וצפוף ואפילו באמצע השדה צריך להתאמץ כדי לספור שלושים כוכבים בלילה בלי ירח. ותמיד יש מי שיספר לך איך פעם היה פה פרדס.
זה המקום בו מגדלים אותך על האתוס של יואל-משה סולומון בביצות והבאר שחלוצי ראשון-לציון (לא באמת) חפרו בראש דיונה. בשבילנו, "יער" הוא קבוצה של איקליפטוסים, "נחל" הוא תעלה של מים עכורים הזורמים לאיטם ו-"שלג" בסוף תמיד מתברר כברד רך.
בתמונה: עטלף פירות (Rousettus aegyptiacus) על פיקוס השדרות (Ficus microcarpa), באר-יעקב, 3.2008
אנחנו מקבלים את הטבע הזה כמובן מאליו: את הגבעות, שלוליות החורף וחופי הים. זה טבע צנוע, פשוט, ביתי, שאינו דרמטי כמו הגליל או הנגב. אבל זה לא נכון. אנחנו חיים במקום מיוחד בעולם, עם היסטוריה מיוחדת, נסיבות מאוד בלתי-רגילות וכמה דברים שלא תמצאו בשום מקום אחר. אמרו את זה על ארץ ישראל ואילו אני מחדד – מישור החוף עצמו הוא כזה! עולם החי והצומח של האזור הזה הסתגל והתפתח בהתאם לאקלים החם והלח, לפסיפס הקרקעות החוליות והכבדות, למיקום – בין הים להרים ובין אפריקה לאירופה. זה ניכר אף בנקודות הכי אורבניות שלנו. תל-אביב הקטנה לא יכולה הייתה לקום בלי החולות האדומים.
זה אזור בו תוכלו לשבת בבית-קפה אופנתי השוכן במבנה ישן שהאבנים שלו מספרות על שינויי אקלים בעידן הקרח; תוכלו להביט על עץ השקמה בחצר, שנשתל בידי הממלוכים ושאבותיו הובאו לכאן על-ידי הפלשתים; אולי תשתו מיץ מהתפוזים שחבל-ארץ זה היה מפורסם בהם זה מאות שנים; באוזניכם תשמעו את שירתם של בולבולים, מהמין שקיים רק במזרח-התיכון, וגם של מאינות, שפלשו לארץ רק לפני עשרים שנה.
בתמונה: גם באמצע העיר אנחינו מקבלים תזכורות להיסטוריה המיוחדת של מישור החוף. לדוגמה, בצורת צוקי כורכר, המהווים חוליות מאובנות שעברו תהליך ייצוב לפני עשרות אלפי שנים. תל-אביב, 2.2017
זהו הטבע של האזור הכי מאוכלס בישראל, המצטיין בגורדי השחקים ומרכזי הקניות שלו. אך בין שכונה לאזור תעשייה עוד ניתן למצוא מעט חולות נודדים, יערות אלונים, סוואנות ואגמים, מקומות בהם צבאים וצבועים עוד משוטטים בחופשיות, חתולי-ביצות מהלכים בין הקנים ולטאות כוח גדולות אינן נחלת העבר. חשוב לשמור על המקומות המעטים הללו, אך אוסיף ואומר – חשוב לשמור גם על המקומות האחרים, אלה שבסביבתם גדלנו: השדות וגבעות הכורכר שנשארו לנו במישור החוף, עם החלזונות והחיפושיות שלהם, הפשושים והזיקיות, התורמוסים והרתמים. זה הטבע הפשוט והמיוחד שעושה את חוויית מישור החוף. גם בו יש יצורים נדירים וייחודיים וגם בו נותר עוד מה לגלות, ולא רק לחובב-הטבע הפשוט, אלא גם למדע. רק שאֶלֵה החיות והצמחים איתם גדלנו ולא תמיד אנחנו מעריכים אותם. מי היה מאמין, למשל, שהדרדרים הצהובים הסבוכים, שמילאו את שדות ילדותי והיו שורטים את ברכיי כל קיץ, שייכים למין שאינו קיים בשום מקום מלבד מישור החוף? מבחינת הילד שהייתי, העולם היה מלא בדרדרים הללו. ולא היה אף אחד שיגיד לי אחרת.
בתמונה: דרדר הקורים (Centaurea procurrens), מין אנדמי למישור החוף, ראשון-לציון, 2.2013
כיום הרבה מזה נמצא בסכנה. גבעות רבות, שאף החמרה ממנה עשויות אין עוד כמוה בעולם, הולכות והופכות לקניונים ומגדלים, מהסוג שיש בכל מדינה. המקומות בהם טיילנו והקמנו את המחנות שלנו בעבר, משתנים לבלי היכר, בהתאם לדרישות של האוכלוסייה. הרבה מזה נהרס כלאחר-יד, ללא מחשבה, באופן בו לא היו הורסים, אולי, חורש בכרמל או שונית באילת. מהסיבה הזאת אני רוצה להכיר לכם את מישור החוף הישראלי על כל הקסם שלו. נכון, האנושות צומחת ויש לה צרכים. אבל למען אותה אנושות, כדאי שנשמור על - ונכיר את – הנופים, החיות, הצמחים והמורשת המיוחדת של ארצות החמרה.
בתמונה: אחו עם תורמוס ארץ-ישראלי (Lupinus palaestinus), ראשון-לציון, 3.2013
