סהרונית הצלב היא צמח השייך למערכת טחבי-הכבד (Marchantiophyta), הקבוצה הקדומה ביותר בין הצמחים האמיתיים. צמחים אלה חסרים צינורות הובלה ואינם יכולים לשאוב נוזלים לרקמות מרוחקות. מסיבה זו, טחבי הכבד הם קטנים ומתקיימים על משטחים לחים.

סהרונית הצלב היא טחב הכבד הנפוץ ביותר במישור החוף (ואחד הנפוצים בכל סביבות הים התיכון). הוא מצוי בימי החורף על קירות כורכר מוצלים ובגדות תעלות, לעתים במקומות לחים ומוצלים יותר משל טחבי-העלים. 

על-פני הסהרונית ניכרים מבנים דמויי-קערה ובהם "ניצנים" (gemmae) הנראים כמו דיסקיות זעירות. טיפות גשם, הנוחתות על-פני הסהרונית, גורמות לפיזור הניצנים, שכל אחד מהם מסוגל לגדול לכדי סהרונית חדשה. שיטת פיזור זו דומה לשיטה המשמשת את הפטריות מהסוג מצילה (Cyathus), לפיזור קופסאות הנבגים שלהן. גם הסהרונית מייצרת נבגים, המשמשים לרבייה זוויגית, אך ייצור הנבגים, הנישאים על מנבג בצורת צלב, הוא מאורע נדיר במין זה.

​

מציאת סהרוניות, לעתים בצל שיח, או לרגלי צוק, תמיד מרגשת אותי, ביודעי עד כמה צרה גומחתה האקולוגית בארצות החמרה היובשניות. כאן אני יודע שמצאתי "נווה מדבר" קטן, בו התנאים נכונים לקיומו של יצור עתיק זה, שלכאורה מתאים יותר לרצפת יער-הגשם מאשר לגבעות הכורכר.