יש לנו, כתרבות, מקום מיוחד בלב לפרחי הבר האדומים: הכלנית, הנורית, הפרג ודומיהם. רבים מתקשים להבחין בין הפרחים האדומים השונים, אך בפרחי הצבעוני קשה לטעות. זה הוא היחיד בין הפרחים האדומים לו יש עלי-כותרת מחודדים!

צמח זה הוא גיאופיט - כלומר הוא מתחדש מדי שנה מאיבר אגירה תת-קרקעי (במקרה הזה, בצל). העלים מסודרים בשושנת על הקרקע והם מעוותים מעט, או גליים. הפרח, הפורח בסוף החורף ותחילת האביב, נישא על גבעול קצר במרכז השושנת. לצבעוני גם הלקט קל לזיהוי, הנפתח לשלושה פלחים ונושא המוני זרעים חומים שטוחים. ההלקט מסמן לנו בקיץ על מקום הימצאות הצבעוני, כשאין עלים או פרחים בנראה.

בעבר נחשב צבעוני השרון למין אנדמי, המצוי רק במישור החוף הישראלי. כיום מקובל שהוא אינו אלא תת-מין, או אוכלוסייה מבודדת של צבעוני ההרים, הנפוץ ברחבי המזרח התיכון, ובין השאר, בחלקים ההרריים של ישראל. סיפורו משקף את הסיפור של מישור החוף כולו: אזור גיאוגראפי זה, הצעיר בגילו ומיוחד בתנאיו הפיזיים, קלט אליו מינים מהאזורים השכנים (ההרים והנגב). מינים אלה נאלצו לעבור אבולוציה מהירה כדי להתאים לתנאי מישור החוף וכך הפכו שונים מאחיהם שבאזורי מוצאם. חלק מהמינים השתנו מספיק כדי להיחשב למינים נפרדים ממין המקור, אך אחרים השתנו פחות, כך שמעמד המין העצמאי שלהם מוטל בספק, או שהם באופן ברור רק אוכלוסיות של מין המקור.

צבעוני השרון צומח בקרקעות קלות, במיוחד איפה שהעיבוד החקלאי לא הרס את הבצלים.