קשה להתעלם מהרותם, במיוחד בסוף החורף, כאשר ענפיו עמוסים פרחים לבנים ריחניים.

צמח זה גדל כשיח גבוה ומהווה את המרכיב העיקרי בגריגה על חולות מיוצבים ועל כורכר. בהיותו מין מדברי, שמקורו בצפון אפריקה, הוא גדל לאורכו ולרוחבו של הנגב, אך באזור הים-תיכוני של הארץ מוגבל רק לקרקעות הקלות של מישור החוף, שם הוא מופיע לצד קרובתו הים-תיכונית, הקידה השעירה. בתור אחד הצמחים הגדולים בחולות, הרותם מספק בית-גידול חשוב עבור צמחים אחרים, החוסים בצלו ונהנים מהרקבובית המצטברת תחת נופו. דוגמה מפורסמת היא של הרקפות המצויות, המסוגלות לגדול בחולות השרון, אך ורק מתחת לשיחי הרותם.

עליו קטנטנים ונושרים לקראת הקיץ, כך שהרקמה המטמיעה העיקרית שלו היא הענפים הירוקים - תכונה נפוצה בצמחים מדבריים, העוזרת למנוע אובדן מים. צמחים אחרים בעלי מבנה דומה מכונים על-שמו, 'צמחים רותמיים'.

הפרחים בנויים, בצורה אופיינית למשפחת הפרפרניים, משני חלקים: חלק תחתון המשמש לנחיתת המאביק וחלק עליון, החופה על אברי הרביה. המאביקים העיקריים הן דבורים, ביניהן המינים הרבים של דבורי בר המאכלסות את גבעות הכורכר. משקל הדבורה על החלק התחתון של הפרח גורם להיפרדותו מהחלק העליון ולחשיפת החלל הפנימי, בו נמצאים הצוף והאבקה. 

הפרי הוא תרמיל בעל זרע צהוב יחיד. 

הרותם הוא צמח המזון של פרפראי הנקרא עשנור הרותם (Uresiphita limbalis). זחליו צהובי-הפסים של העשנור נראים על הרותם באביב ובקיץ ולעתים אף מקיים מטווי קורים על ענפיו.

​