על גזעי עצים שונים, חיים ומתים, אנחנו פוגשים לעתים בפטריות. הבהוקית היא מפטריות-העץ הנוחות ביותר לזיהוי, הודות למשטח החום המבריק עם שוליו הלבנים. 

​

החלק העיקרי של פטריה זו (ככל הפטריות הרב-תאיות) הוא התפטיר: רשת ענפה של נימים הצומחים בתוך המצע ומתקיימים מפירוקו. במקרה הזה המצע הוא לרוב עצים חיים, אך לפעמים גם מתים. תפטיר הבהוקית מפריש אנזימים המפרקים את הליגנין - החומר המקנה לעץ את קשיחותו. עצים הנגועים בבהוקית סובלים מתופעה הקרויה "רקבון לבן", בה חלקים של העצה הופכים לרכים וספוגיים, לאחר שהליגנין בהם נאכל. החלק של הפטריה שנמצא מחוץ למצע (מה שאנחנו תופשים כ"הפטריה") הוא גוף הפרי. במין זה מדובר במבנה קשיח, חסר רגל או בעל רגל קצרצרה, המתפתח בחלקו התחתון של העץ או ישירות למרגלותיו. בשונה מפטריות הכובע להן אנחנו רגילים, גופי הפרי של הבהוקית אינם מתפרקים במהירות, אלא שורדים לשנים רבות, ואף ממשיכים להמטיר נבגים מתוך הנקבוביות הרבות המצויות בצדם התחתון. 

למין זה תפוצה עולמית רחבה, כמעט קוסמופוליטית. ניתן למצוא בהוקיות על מגוון מיני עצים, בכל רחבי מישור החוף, בעיר ובטבע. עקב קשיחותם ואריכות ימיהם, ניתן להיתקל בגופי-הפרי לאורך כל השנה.

​

* האתר "פטריות בישראל" מציע את השם 'בהוקית שרפית'. בישראל מצויים מיני בהוקית נוספים, הנבדלים מהפטריה המתוארת בערך זה.