top of page

גבעת התור

אתמול ביקרתי באופן לא צפוי בגבעת התור, גבעת כורכר מבודדת ושמורה בצפון נס-ציונה. יצא שלא ביקרתי בה מאז 2004, עקב קרבתה לגבעת האירוסים של ראשון-לציון, והגן הלאומי של גבעות נס-ציונה, בהם העדפתי לבקר. מאז הרבה השתנה. הגבעה מוקפת כעת בעיר (אז היא עמדה באמצע השדה) ו"מחוברת" לשטחים הפתוחים בכך שהכביש המפריד אותה ממערב הוא צר יחסית ועוד לא בנו שם שכונה, כמו שבנו במזרח.

הנה רשמיי מהטיול הקצר:
הגבעה נמתחת ממזרח למערב. היא בנויה כורכר פריך מאוד, המכתיב שלטון של צומח חובב חולות. בקצה המזרחי שלה עומד פיקוס השדרות הגדול, הנראה למרחק והמהווה את סמל הגבעה. בחלק המזרחי יש שרידי בוסתנים, עם הרבה חרובים, צברים ושרביטן. לקראת האמצע ישנו מגדל מים ומחצבה ישנה. החלק המערבי מכוסה בתה ערכית עם קידה ולוטם, בדומה לגבעות הגן הלאומי. על המפנה הצפוני נטועה חורשת איקליפטוסים.

מגוון המינים נראה יפה. תוך שעה וקצת ראיתי כמה וכמה צמחים מוגנים, כמו גם בז מצוי, צב מצוי וסימני פעילות של שועלים. יהיה מעניין לחזור באביב, כאשר הצמחים והחרקים יהיו בשיא הפעילות.
הגבעה מטופחת ונקייה יחסית, עם שבילים מוסדרים, גדרות במקומות מסוכנים, פינות ישיבה ושלטי הסבר. רואים שהתושבים אוהבים את האתר וש"שומרי הגבעות" פעילים למענו. ישנם כמה ריכוזי פסולת, במיוחד "זולות" עם ספות שהובאו למספר מקומות בגבעה. איני מתנגד להקמת פינות ישיבה, אך הזולות שראיתי היו מזוהמות וסביבן ניכר נזק לצומח המקומי. אני חושב שיספיק יום ניקיון ציבורי אחד כדי לפנות את כל הפסולת מהגבעה (מה שאי אפשר להגיד על רוב אתרי הטבע באזור).

יש לי גם ביקורת על מי שבנה סביב הגבעה. מיקום השכונה 'גבעת התור' הוא כבר בעייתי, אבל אפשר היה לבנות כך שהגבעה תשתלב טוב יותר בנוף החדש:
ראשית, היה צריך לבנות מעבר בעלי-חיים תת-קרקעי מתחת לכביש המפריד בין הגבעה לשדות. בנו גשר הולכי רגל יקר מעל הכביש, אבל לא מעבר חיות זול.

שנית, שבילים בשולי הגבעה מצויידים בפנסי רחוב עוצמתיים, היוצרים זיהום אור באתר הטבע העירוני. החלפתם בתאורה מינימלית, שאינה מפריעה לחיי הלילה הטבעיים בגבעה, תוכל למזער נזק זה. שבילים הנמצאים בשוליים וגם ממש נכנסים לגבעה נטועים גם בשיחים לא מקומיים (אוג חרוק). אפשר היה בקלות לשתול שם שיחים מקומיים, או - רחמנא ליצלן - לתת לצומח הטבעי להישאר, משל היינו באתר טבעי (מטורף, אני יודע).

שלישית, בשולי הגבעה יצרו פארק מדשאה נרחב, עם מזרקות ופסלים, כך שתושבי השכונה ירגישו באירופה. זה מאוד צורם. מכרו את השכונה בעזרת אתר הטבע המצוי בשוליה. למה לא לעשות את הפארק, המתחתר למרגלות הגבעה, יותר דומה לבית-הגידול המקומי, כך שבמקום להפריע לאקולוגיה שלו עם החדרת מינים פולשים, הוא יהיה חלק ממנה? למה לא לעשות מדשאות קטנות יותר, להימנע מהמזרקות היומרניות ולנטוע מינים מקומיים ומסורתיים של עצים ושיחים? זאת שכונת 'גבעת התור', אחרי הכל. אנשים רוצים לחיות באווירה כפרית וזה, נכון?

בקיצור, אני מרגיש שמי שטיפל בכל מה שקשור לשולי הגבעה לא התייחס כלל לכך שהיא אתר טבע, והיא היא* *הדבר החשוב ולא השבילים או המדשאה. כמו תמיד - ניכר למרחקים שהתכנון לא ראה אקולוג גם בחלום.

ועם זאת, אני ממליץ לבקר בגבעת התור, במיוחד באביב, כאשר הפריחה בבתה תהיה בשיאה. זהו אתר יפה ומטופח, המשמר פיסת טבע מקומי, ואני חושב שעם האקטיביזם הנכון ניתן לפתור גם את מעט הבעיות שלו.

גבעת התור, נס-ציונה, 12.2021

   כל הזכויות על החומרים באתר זה שמורות לאיגור ארמיאץ' שטיינפרס ©

bottom of page