חולית צריפין
היה היה מקום אליו היינו הולכים כשהייתי נער. היינו מקיפים את מחנה צריפין, ושם, בין גדר המחנה לבין ראשון-לציון, היו כמה שדות, עם שרידי בוסתנים ובתים נטושים. ביקורי האחרון היה לפני כמעט עשור, בימיה הראשונים של "ארצות החמרה". מצאתי שם צמחים שגרמו לי להסיק כי מדובר בכיס חולות מיוצבים, כארבעה קילומטרים ממזרח לגבול של חולות ראשון-לציון. הייתי בטוח כי מאז סגירת צריפין והמרתה לעיר מגדלים, המקום נהרס.
אך בהכנות לסיור העשור הסתכלתי על תצלום האוויר של האזור - ונראה כאילו השדות עוד שלמים.
בהזדמנות הראשונה עליתי על אוטובוס והגעתי לשם.
ראשית: אף שהבניינים התקרבו מאוד, השטח הזה (31.952,34.833) נותר פתוח לעת עתה.
שנית: אלה לא חולות מיוצבים, אלא חמרה חולית מאוד, אך איפה שהיא מתוחחת על-ידי נסיעה כלי-רכב, היא נראית ומתנהגת כמו דיונה לכל דבר. חשבתי בעבר שמצאתי שם את גומא הקרקפות - צמח חולות שאינו גדל בחמרה. אבל לא ראיתי אותו הפעם.
שלישית והכי חשוב: זה אתר מדהים, עם פריחה מרהיבה ושרידי גריגה על חמרה: מהנדירים בבתי-הגידול של פלשת!
החלק החולי החשוף ביותר מכוסה בחומעת ראש-הסוס ובחומעה עטויה. חלקים אחרים בשדות הללו (מה שלא משמש לחקלאות) מכוסים חברת עשבי חמרה, עם עומדים צפופים של תורמוס ארץ-ישראלי ומרבדים של אלקנת הצבעים ותלתן ארץ-ישראלי. בכמה נקדות ניתן למצוא שיחי רותם ומתנן, בעוד הקידה השעירה (בפריחה ריחנית) ממש יוצרת סבך במקומות.
בין המציאות השונות אציין את צבעוני ההרים ושום תל-אביב, וגם את הצהרון המצוי. הקדד הבירותי יוצר מספר אוכלוסיות קטנות וצפופות ומפגין פריחה יותר מרשימה משראיתי במקומות אחרים.
חבלבל החוף ולחך מלבין לא בפריחה עכשיו, אך בולטים למרחוק בעלוותם הלבנבנה. הלחך הבשרני הפתיע בנוכחותו הרחק מהים. צמד חרובים גדולים ומספר עצי שקד פורחים השלימו את התמונה.
בכל השטח הייתי עד לפעילות ערה של בעלי-חיים: דבורי בר וחיפושיות פרחים, דאה וקוקייה, חולדים שמושכים צמחים אל-תוך האדמה, והמון המון עקבות של עופות, יונקים ופרוקי-רגליים.
אני לא יודע מה צפוי לאתר הזה והאם גורלו כבר נחתם, אבל אם יש סיכוי להשאיר שטח פתוח ליד השכונות - זאת יכולה להיות שמורה קטנה ונפלאה עבור תושבי ראשון-לציון ובאר-יעקב.
חולית צריפין, ראשון-לציון, 3.2023