לא אחת מוסברת לנו טעות נפוצה שחשבנו לעובדה: נפוליאון לא באמת היה גמד, שרלוק הולמס לא חבש את הכובע המפורסם שלו ביום-יום, פנדות אדומות לא באמת קרובות לפנדות ענקיות. כאלה דברים. ברוב הפעמים נתקן את הטעות בראשנו ונגיד שהחכמנו. אך לעתים רחוקות נרגיש שהתיקון נגע במשהו מהותי בתמונת העולם שלנו, ונכריז: עד עכשיו חייתי בשקר!
כך הרגשתי לפני עשור, כשגיליתי ש"החלמית המצויה" שהכרתי היא למעשה מעוג כרתי (שלאחר מכן הועבר "בחזרה" לסוג חלמית!) וכך אני מרגיש עכשיו.

על הפרק: ישפית זהובה (Variospora aurantia), מלכת החזזיות. החזזית הכתומה שגדלה על סלעים, בעיקר איפה שציפורים נוהגות ללשלש. כביכול, מין שמאוד קל לזהות: חזזית קרומית, בעלת גופי-פרי בולטים (אפותקיה), הצבעים הם כל הספקטרום בין כתום ללבן, והם לרוב מתחלפים מהמרכז לשוליים. המרכז בדרך-כלל היות סדוק, והשוליים תמיד עלעליים, אבל די צמודים למצע. המצע, אם בזה עסקינן, הוא סלע: גיר, דולומיט, כורכר ובטון.

מאז שפתחתי לראשונה את האנציקלופדיה של החי והצומח, אי-שם בשנת 1996, אני מכיר את החזזית הזאת בשמה, ויודע לזהותה בשדה. גם פרופסור גרטי הציג לנו אותה בקורס ליתופלורה, וגם אצלו ניכר כי הוא קשור אליה במיוחד.
אבל כמו שתמיד קורה בזמן שלומדים נושא כלשהו לעומק, גם כאן התגלה לי עם הזמן כי המידע שקיבלתי בתור "חובבן מתחיל" היה פשטני בצורה מטעה.

יש בארץ הרבה מיני ישפיות (בעבר כולם היו בסוג Caloplaca, אבל היום הם פוזרו למספר סוגים). רבים מהם לא דומים לישפית הזהובה ועליהם נכתוב וכתבנו בהזדמנויות אחרות. אך הסיפור מסתבך כשהוא מגיע למין Calogaya saxicola (נקרא לה "ישפית החומות"). היא קרומית, היא כתומה, יש לה שוליים עלעליים. היא כפילה של הישפית הזהובה.
כאשר ראיתי תמונה שלה בספר, הרגשתי קצת מבולבל, וכשקראתי שהיא, למעשה, די נפוצה, התחלתי להזיע. ואז, הזעתי עוד יותר, כשהבנתי כי ישפית החומות מדווחת כנוטה לגדול על מלט ובטון, בעוד שהישפית הזהובה מדווחת כמעט אך ורק מסלעים טבעיים!
אז, כמובן, רצתי וחיפשתי את המילים "ישפית זהובה" בקבוצת ארצות החמרה. כתבתי עליה פעמים רבות, אחרי הכל.
אוי ואבוי! זה הכל ישפית החומות!
חייתי בשקר!

אחרי שנרגעתי, יצאתי לשדה, לעשות סדר. חיפשתי ישפיות על כורכר, בטון, אבני בניין מסלע גיר, וגם בארכיב התצלומים שלי. אני חושב שלמדתי להבדיל ביניהן, ברוב הפעמים.

זה מה שאני מבין, לעת עתה:

ישפית זהובה (Variospora aurantia)
צבע המושבה כתום, נוטה לרוב לדהות ללבן במרכז.
המושבות גדולות - שלושה עד עשרה סנטימטרים בקוטר.
גופי-הפרי מגיעים ל-1.5 בקוטר, אבל לדעתי זאת פשוט פונקציה של גודל החזזית, ולא אינדיקציה טובה בפני עצמה.
שולי החזזית רחבים, עלעליים, אבל צמודים למצע, או כמו שכתוב באחד מאתרי החזזיות: נראים "מגוהצים". לפעמים זה ממש נדמה כאילו עברו עם מגהץ על שולי החזזית. אונות השוליים מעוגלות ודי צמודות זו לזו.
מצע: סלעים גירניים. בעיקר גיר ודולומיט, אבל גם כורכר קשה.

ישפית החומות (Calogaya saxicola)
צבע המושבה כתום, לרוב אחיד, אבל לפעמים עם לבן באמצע. המושבות קטנות: 1-3 ס"מ בקוטר. רובן בגודל של מטבע, אם כי במקומות עשירים בחומרי מזון הן יכולות להיות גדולות יותר, ואף להתלכד לכדי משטחים העולים על שלושה סנטימטרים בקוטר. גופי הפרי לרוב לא עולים ברוחבם על מילימטר אחד.
שולי החזזית עלעליים, לרוב מאוצבעים, עם מפרצים ברורים בין האונות. עשויים להיראות "פרועים" לעומת שולי הישפית הזהובה (אבל לא תמיד).
מצע: על סלעים גירניים, כורכר רך וקשה, בטון ומלט.

חשוב להגיד כי אלה מינים רבי מופעים, וכי ישפית החומות עצמה היא קומפלקס מינים שלם. נפגוש בשדה מושבות שהן "לפי הספר" ואותן נזהה בקלות, אבל גם מושבות מאוד מבלבלות. ישנה חפיפה רבה בתכונות. לא בכל המקרים נוכל להגיד בשטח לאיזה מין שייכת מושבה מסויימת. אבל ההקשר יכול לעזור, וגם נוכחות מושבות נוספות, אופייניות יותר, לצד הפרט המבלבל.
חשוב גם להזכיר כי יש מיני ישפית אחרים בארץ, ובכלל מינים נוספים של חזזיות כתומות. זה תחום עצום ומורכב.
אני, בכל אופן, שמח. שוב מצאתי כי נושא שחשבתי לסגור, נפתח מול עיניי לכדי עולם עשיר וחדש. ישות אחת, שנראה לי כי סיפורה כבר סופר, הפכה פתאום לשתיים (ואף יותר) - ולקחה אותי למסע, שהזכיר לי כמה חשוב לבחון מחדש את מה שנראה מוכר.
זכרו כי בכל תחום יש עוד מה ללמוד, ואל תפחדו לשאול לפעמים "האם מה שאני יודע הוא נכון?"

בתמונה:
מימין - ישפית זהובה: כפר-סבא (אבני גיר בחווה ישנה),
משמאל - ישפית החומות: הקריה החקלאית, ראשון-לציון (על מלט),
1.2026

התמונות העליונות בקנה-מידה אחיד.