המלכה האדומה.
התמנון הוא אימת הסרטנים הימיים. הוא תופס אותם בין שמונה זרועותיו ומפצחם במקורו. סרטני היבשה ניצודים גם הם על-ידי טורף מתומן גפיים: הצלובשן* (.Dysdera spp). סרטנים מהשווה-רגלאים הם לרוב משוריינים מדי בשביל רוב הטורפים הקטנים, אך כמה מינים של צלובשן פיתחו התמחות, והם יודעים אינסטינקטיבית איך להחדיר את ניביהם הארוכים בין לוחות השריון.
כדרורית החורש (Armadillo officinalis) היא סרטן היבשה הגדול ביותר שלנו, ואחד הקשים יותר לציד, עקב יכולת ההתכדררות שלו. הוא עדיין לא עמד בטקטיקה של נקבת הצלובשן הזאת, שכנראה שייכת לאחד המינים בעלי ההתמחות הרבה ביותר - כאלה שהתפתחו מעבר לנקודה בה הם יכולים לטרוף בעלי-חיים אחרים, ומוגבלים רק לסרטנים: כמה שיותר משוריין, ככה יותר טוב.

כפר-סבא, 1.2024

*כנראה ששמו ישונה ל"צלובניב" הפחות חינני.
***

עכבישים בני הסוג צלובשן (.Dysdera spp) נראים אימתניים. ניבי המלקוח המעוקלים שלהם הם כה ארוכים, עד כי הם מצטלבים במצב מנוחה. ניבים אלה משמשים את בני הסוג כחרבות סיף, המסוגלות לחדור בין לוחות השריון של יריב מוגן היטב. היריב, או ליתר דיוק, הטרף, הוא סרטנים שווי-רגל (טחביות, כדרוריות וכו'), ששריונם מגן עליהם מפני מרבית העכבישים האחרים. מיני צלובשנים שונים תופסים את הסרטן ברגליהם החזקות, כאשר לכל מין דרך משלו להחדיר את הניב לחלק הרך בין הלוחות, כדי להזריק את הארס.
עם זאת, הפרט בתמונה אינו אלא שאריות טרפו של מרעידן חומפס (Holocnemus pluchei), עכביש שמלקוחיו מחוברים וניביו כה קצרים, עד כי הוא יכול לנשוך רק את רגלי קורבנותיו. הצלובשן הזה עשה טעות בכך שעזב את הקרקע - שם הוא שולט - וטיפס על הקיר. הוא התקרב יותר-מדי אל התקרה - ממלכתו של המרעידן - ונפל במלכודת המשי שלו. לא הרגליים החזקות ולא הניבים הארוכים יכולים היו להצילו מאויב עדין, אך ערמומי, שנלחם לפי כללים שונים לגמרי.

כפר-סבא, 4.2020