גוף-הפרי של השקועיות (.Geopora spp) מתחיל בתור כדור חלול מתחת לאדמה. הוא מתרחב ודוחק את המצע שמתחתיו, ולבסוף נפתח בקצהו העליון אל אוויר העולם. כך נוצרות הקעריות השקועות שבתמונה.

בישראל ידועים שני מינים מהסוג: שקועית החולות (Geopora arenosa) ושקועית האורנים (Geopora arenicola). באופן מסורתי, ההבחנה ביניהן מסתמכת על גודל הנבגים, כך שזיהוי למין בשדה אינו בר ביצוע. לאחרונה נראה כי גם הזיהוי המיקרוסקופי הוא בעייתי, שכן עריכת פילוגנזה מולקולרית* גילתה שפרטים שהוגדרו לפי גודל הנבגים כשייכים למין מסויים השתייכו לא אחת למינים גנטיים שונים.
בינתיים נסתפק בהגדרה לסוג.

השקועיות הן ברובן חובבות קרקעות חוליות וקרבת אורנים. שילוב זה עשוי להישמע מוזר לאוזן הישראלית, אך ברחבי העולם אורנים מאכלסים לעתים קרקעות חוליות, שהן יבשות או דלות מדי לעצים אחרים. הקרקע הקלה מקלה על השקועית את מלאכת הגדילה התת-קרקעית, והאורנים מהווים פרטנר למיקוריזה, עבור לפחות חלק מהמינים. שקועית האורנים תועדה גם יוצרת קשרי מיקוריזה עם סחלבים - וכידוע, סחלבים לא יכולים להתקיים ללא סימביוזה עם פטריות, כך שעלינו להודות לפטריות אלה, ולשכמותן, גם על נוכחות אותם צמחים מופלאים.
מעניין לראות כי צורת החלל השקוע בחול התפתחה באופן בלתי-תלוי בשקועית, ובשקערורית החולית (Peziza ammophila) - שתי פטריות השייכות למשפחות שונות, אך הצומחות בבתי-גידול דומים.

בנושא קצת אחר:
הפטריות האלה נמצאו בפיסה קטנה של גבעת כורכר, בגן הקופים, ברמת-גן. כך גם הרירנית השחורה עליה כתבתי קודם. מציאות כאלה מראות כמה עושר יכול להימצא באתרי טבע עירוני. רבע גבעה כזאת היא עולם ומלואו, ואין לה תחליף במרקם האורבני.

גן הקופים, רמת-גן, 2.2025