עכבר!
עכבר מצוי (Mus musculus)!

איזה מזל נדיר, לפגוש בזה, החמקמק מכל היונקים העירוניים - ולא רק לפגוש, כי אם לצלם!
כמה פעמים עוד ייצא לי להעלות לקבוצה הזאת תמונה של עכבר? אני צריך לכתוב כאן משהו מיוחד, אבל מה? אולי זיכרון אישי? אולי עובדה מגניבה? אולי סיכום של אחד מרבבות המחקרים הנערכים עליהם?
בואו ננסה לכתוב קצת מכל אחד.

1. סיפור אישי.
כשהיינו בכיתה ה', תפסנו עם פבל עכבר בית צעיר, שמצאנו מתחת לקרש, בגבעת הצבים של שדה החרציח"ג. קראנו לו "היערון", כי מאוד רצינו להאמין שתפסנו יערון ולא סתם עכבר. הרי היערון הופיע באנציקלופדיה של החי והצומח בארץ-ישראל. ועבורנו, שלושת השדות שהכרנו בבאר-יעקב היו כל ארץ-ישראל, ועל כן היו חייבים להכיל את כל השפע המתואר בספר. הרי אין ברירה אלא שחלק מהחרדונים שבמזבלה ליד הרכבת יהיו חרדוני צב, ובטוח שחלק מאנפיות הבקר הן בעצם לבניות קטנות.
כמו את כל חיות הבר שהחזקנו באותה תקופה, פבל החזיר גם את "היערון" לטבע כעבור כמה ימים, שימשיך בחייו העכבריים, במה שאז היו גבעות הכורכר האינסופיות של באר-יעקב.

2. עובדה מגניבה.
העכבר המצוי הפך די מוקדם לאורגניזם מודל במחקר רפואי, הודות להיותו זמין, קטן וקל לגידול. הניחוש הזה היה די ממוזל, שכן בדיעבד התגלה כי העכברים, וכל המכרסמים, שייכים לענף אבולוציוני הנקרא Euarchontoglires - שם שתי הקבוצות הגדולות הן המכרסמים והפרימטים. כלומר, במקרה עשינו את הניסויים על מין שהיה קרוב יחסית אלינו, וכנראה דומה אלינו מטבולית וגנטית. אם היינו בוחרים לבסס את מערכי הניסויים על חתולים או כלבים, היינו פוגעים הרבה יותר רחוק מהמטרה.

3. מחקר.
מטא-אנליזה שפורסמה השנה מראה על עליה מתמדת בביצועים של עכברים וחולדות במבחנים קוגנטיביים, לאורך המאה האחרונה. בבני-אדם מגמה כזאת מכונה "אפקט פלין" (Flynn Effect), והיא מופיעה בתוצאות של מבחני מנת משכל בארצות שונות. הסיבה לתופעות עוד לא ברורה. האם עכברים ואנשים הופכים חכמים יותר? האם אנחנו מודדים למעשה משתנה אחר שאינו מנת משכל? לדעתי, לפחות בעניין בני-האדם, זה ארטיפקט שנובע מהשיטה בה משתמשים לכתיבת והערכת ציוני הבחינות. בעניין העכברים, זה כי הם שליטי העולם והם עושים מה שבא להם.

הוד-השרון, 11.2022
***

עקבות עכברים (.Mus sp) מספרים לנו על נוכחותם של יונקים כמעט בלתי-נראים אלה בסביבה. אף שהם לרוב נתפסים כשוכני עיר, עכברים הם חיות בר בישראל. הסוג עכבר כולל כארבעים מינים הנפוצים באופן טבעי ברחבי אירואסיה ואפריקה, כאשר רוב מגוון המינים מרוכז באזורים הטרופיים. בישראל חיים שני מינים: עכבר מצוי (M. musculus) שתפוצתו כיום עולמית ועכבר מקדוני (M. macedonicus), מין האנדמי לארצות מזרח הים התיכון. כפי שגילה במחקרו ד"ר אור קומאי (וסיפר לי), ההבחנה בין שני המינים קשה, לא רק לפי עקבותיהם, אלא גם אם יש לך עכבר חי ביד.

עכברים הם בין היצורים המעטים המשגשגים באופן כמעט שווה בעיר ובשטחים טבעיים, אם כי באזורים חקלאיים הם יכולים להגיע לכמויות גדולות באמת. בעוד שהם מהווים את אחד המזיקים הקשים ביותר לחקלאות, עכברים הם גם בין הנכסים החשובים למארג המזון. נחשים וצפרדעים, תנשמות ובזים, שלדגים ואנפות, חתולים ושועלים - הם ועוד לא מעט בעלי-חיים אחרים הם אוכלי עכברים נלהבים, שקיומם בסביבתנו מתאפשר, בין השאר, הודות למכרסמים קטנים ונפוצים אלה. בחושיהם החדים, שטורפים אלה פיתחו במירוץ החימוש מול מזונם השקט והזריז, הם רואים את כל אותם העכברים שאינם נראים לנו, ודואגים לכך שגם נמשיך לא לראות אותם.

רחובות, 11.2021
***

הנה סיפור בונוס, שלא נכנס ל"מדריך הלילה" או "עוד מהארכיון":

כשהייתי בן 17 הלכתי לראשונה לטפס על החירייה. יצאתי מהבית בבוקר שבת סתווי אחד, לא אמרתי לאן אני הולך, וחציתי את עשרת הקילומטרים אל ההר של גוש דן. נחל שפירים, אותו גיליתי בנקיק המקיף את ההר, היה דקיק בעונה הזאת, והוא איפשר לי לעברו בקפיצה אחת. אז טיפסתי דרך הצמחייה השופעת בחלקים הנמוכים של ההר, ובמעלה הצלע שלו, שהצמיחה עשב דליל ויבש. האדמה הייתה מרוצפת פיסות של בניינים הרוסים ומוצרי צריכה שזמנם עבר. בכמה מקומות מצאתי נביעות של נוזל שחור שהריח כמו מתחת של אוטו נטוש. לא היה מה שישווה להרגשת הבדידות במקום ההוא. הייתי בעין הסערה של העולם המוכר לי; במקום הכי פראי וחסר חוקים, בינות להישגי האנושות; במקום הכי חשוף, אך בלתי-נראה. אם אמות פה, איש לא ימצא אותי.
רק בז וכמה חוגלות אירחו לי חברה על צלע ההר ההיא.
הגעתי לפסגה, שעם סימני הזחלים הרבים שלה, הרגישה הרבה פחות פראית ובודדת. אחרי שחקרתי אותה ואת הצלע הנגדית הנשטפת על-ידי האיילון; אחרי שמצאתי את הצוק בו נחשפות השכבות הגיאולוגיות במרבצים של ניילון צבעוני, ראיתי שמתחיל להחשיך ושעליי למצוא את דרכי חזרה.

כעבור כחצי שעה מצאתי את עצמי הולך בחושך, לאורך אי תנועה אינסופי באמצע כביש מהיר. מפרידי פלדה חצצו ביני לבין זרמי האורות ופוטנציאל ההרג משני צדדי. וכאן מצאתי את הדבר המוזר של היום ההוא. בצמוד לכל אחת מרגלי המתכת של מעקה ההפרדה, הייתה מחילה של עכבר מצוי (Mus musculus). המעקה נראה אינסופי, וכמוהו גם מספר המחילות. בעלי המחילות פשוט ישבו ליד פתחיהן, וצללו אחד-אחד כאשר התקרבתי.
נראה כי אין דבר על האי החולי הזה מלבד העכברים. ואני חשבתי "מה הם אוכלים במקום הזה? לאיזו חרפה הם נדחקו? האם הם מפתים חתולים לנסות לחצות, ומתקיימים מהפגרים?"

כשהאדם יוצר נופים חדגוניים וחוזרניים, הטבע הממלא תבניות אלה הופך גם הוא חדגוני וחוזרני. תנו לו אלף עמודים ותקבלו אלף עכברים, כאילו היה זה משק מתועש. כשאנחנו עורמים הר באמצע העמק, גם הוא מתחיל לחיות, עם חגורות צומח ואקולוגיה ייחודית משלו. הטבע העירוני הוא לא סתם גרסה מדוללת של הטבע הרגיל. הוא מוזר ומפתיע, כי הוא משתמש במה שאנחנו מספקים לו ומתאים את עצמו לדמותנו. והוא שווה את תשומת-לבנו.

חירייה (לעתיד, פארק אריאל שרון), 10.2002