פטריות לא נראות כמו משהו המאפיין את חוף הים, אבל דפופית החולות (Agaricus aridicola) דווקא מרגישה בנוח כשהיא צצה בקו הצומח הראשון, בין נרות-הלילה, במרחק של כעשרים מטרים מקו המים.
פטריה זו מהווה מין של פקועה (כמו פטריות השמפיניון שלנו), הנמצאת בתהליך מעבר לתצורת "פטריית כרס", המותאמת לבתי-גידול יובשניים.
פטריות כרס התפתחו פעמים רבות מפטריות כובע רגילות. הן מאופיינות באיבוד המנגנון האקטיבי לשחרור נבגים והסתמכות על אנרגיה מבעלי-חיים או איתני הטבע לשם פיזור הנבגים. פטריות כרס הן לרוב נמוכות ואף תת-קרקעיות, ובמקום להתמסמס ולהירקב כמו פטריות כובע רגילות, הן מתייבשות ונשארות בשטח לאורך זמן רב, במהלכו מתבצע פיזור נבגים פסיבי.
איבוד מנגנון הפיזור האקטיבי ורכישת היכולת להתייבש כבר התרחשו, אך גוף הפרי עדייו גבוה ודומה במידה רבה לפקועות מהן התפתח. צאצאי מין זה עשויים להפוך לתת-קרקעיים ולהסתמך על בעלי-חיים להפצתם. אבל באבולוציה כל שלב צריך להיות מוצלח כדי להמשיך הלאה, וכך גם המין הזה: למרות שאנחנו רואים את דפופית החולות כאורגניזם הנמצא באמצע מעבר לגומחה אקולוגית חדשה, כולל רכישת אוסף חדש של תכונות, זהו גם מין שלם בזכות עצמו, המשגשג בבית-הגידול שלו (אפילו בחוף הים!) עם הקלפים שהאבולוציה חילקה לו.
הרצליה, 4.2023