הסוד של הישרדות בטבע, הוא להשתמש במה שזמין.
הנה, למשל, אורגניזמים יוצרי עפצים - כאשר יש ניצני פירות, עלים וענפים, הם ישתמשו באלו. וכאשר יש ניצני פרחים - אז ישתמשו בהם.
העפצים היפים שבתמונה שייכים לצרעה בשם Andricus grossulariae, והם מתפתחים בתפרחות של אלון התבור (Quercus ithaburensis). הדור הראשון - הזוויגי - היוצר עפצים אחרי תרדמת החורף, מטיל בפברואר ביצים בניצני הפרחים, שזמינותם בעונה זו היא הכי גבוהה. הדור הבא אחריו - דור אל-זוויגי - יטיל בניצני העלים, הזמינים יותר באביב. כתוצאה מהטלה זו יתפתחו עפצים אחרים לחלוטין בצורתם, וגם גדולים בהרבה.

התאמה אבולוציונית זו למחזור החיים של העץ מאפשרת לצרעה לקיים שני דורות בשנה, על אף השינוי בפעילות הפונדקאי. אבל חוזק זה הוא גם חולשה, כי בהיעדר עצי אלון, צרעה קטנה זו לא תוכל להתקיים. הרי המינים המופלאים ביותר, המותאמים לכל המוזרויות של בית-גידולם, הם הראשונים להיכחד כאשר אומרים להם "אין עוד בית-גידול. תסתדרו עם מה שיש."
העלימו את האלון, ותראו את Andricus grossulariae מפסידה מיד לברירה הטבעית. השאירו אף אלון אחד - והצרעה (ומינים רבים אחרים) ניצלים לעת עתה מהכחדה, וממשיכים לקיים את מחזורי חייהם המופלאים כמו שעשו זאת בעומק היערות והזמן.

גבעת אלון התבור, בני-דרור, 3.2025