ידוענים על הכורכר!
בריג'יטאה (Brigittea innocens) היא עכביש ממשפחת הדיקטיניים הנפוץ במזרח הים התיכון ובמרכז אסיה. כל אורכה שלושה מילימטרים, ולרוב היא מסתתרת ברשת הקטנה שלה, המתוחה על ראשי עשבים יבשים. קל להבין למה איננו מבחינים בה, על אף שהיא שכיחה בשדה לאורך כל השנה.
תחת המיקרוסקופ מתגלה העכביש בפרוטרוט, וניתן להבדילו מדיקטיניים אחרים. אפשר אפילו ללמוד לחבב אותו, כפי שכנראה קרה עם הטקסונום הפיני פקה להטינן (Pekka Lehtinen), אשר הקים את הסוג Brigittea בשנת 1967, על שם לא אחרת מאשר בריג'יט בארדו (כך לפחות מספרת השמועה בקהילה הארכנולוגית. להטינן לא סיפק אטימולוגיה).
הבריג'יטאה כמובן לא יודעת על ההלצה הטקסונומית הקטנה הזאת. זו לא משפיעה על צמריריות המשי שלה, ולא על סיכוייה לתפוס טרף. החיים בגבעת הכורכר ממשיכים, בתקווה הרחק מאור הזרקורים. זהו חלקנו לזכור שהעכביש הקטן בראש הדרדר הוא פרט אחד ממשהו גדול יותר, שמתפרש בזמן ובמרחב, ושקשור להרבה דברים אחרים, כולל, כנראה, סלבריטאית עבר צרפתייה.

גבעת האירוסים, ראשון-לציון, 5.2023
***

בית קטן.
אנחנו שומעים על עכבישים ענקיים, האוכלים ציפורים ומותחים את רשתותיהם מעל נהרות. אבל מה עם הרוב? מה עם העכבישים הקטנים? במשפחת ה- Dictynidae*, למשל, כלולים עכבישים בוני-רשתות צנועים-בגודלם, הבונים את ביתם לעתים על ראשי עשבים יבשים, כמו שיבולת-השועל הזאת**. לפי שאריות הטרף בשולי הרשת הזאת, נראה שהעכביש לא נשאר רעב.
סודו של העכביש הזה הוא משי צמרירי (Cribellate Silk). משי זה מיוצר במשפחות מסויימות של עכבישים (סרבולניים וגבנניים, למשל) והוא בנוי כחוט צמר רופף ומסולסל. מנסיוני, מדובר במשי דביק מאוד. וזה הישג גדול, בהתחשב בכך שאפקט זה מושג לחלוטין בעזרת כוחות פיזיקליים, ללא דבק! חיסרון אחד של המשי הצמרירי הוא שאינו שקוף במיוחד. הוא בוהק בלבן, לעתים עם גוון כחלחל. אבל אני מנחש שבזמן הלילה זה פחות משנה.

כפר-סבא, 7.2019
* - טרם הוסכם על שם בעברית. הצעתי כמה שמות, אך לא בטוח שאחד מהם יתקבל.
** העכביש יושב במחבוא שלו, על המוץ העליון. אפשר לראות את הבטן.