כשמתחילים להתעניין, מגלים עולמות.
לפנינו חלזון קטן ופחוס, הנקרא עדשית קרינית (Caracollina lenticola). מין זה אינו נדיר. הוא חי ברקבובית ומתחת לאבנים, ומאכלס במידה שווה בתי-גידול שמורים ומופרעים.
על-פניו, זהו. זה מה שיש להגיד על העדשית.
אבל אז אני מבחין בכך שהיא הנציגה היחידה של משפחתה (Trissexodontidae) בארץ. אני בודק לגבי שאר המשפחה. מוזר מאוד - רוב המינים אנדמיים לחצי-האי האיברי. אני חופר עוד קצת: מתברר שיש לא אחת, אלא כמה משפחות קרובות, המוגבלות בעיקר לחצי-האי האיברי.
מה קורה כאן?
ההסבר המקובל לכך, אני קורא, הוא כי איבריה (הכוללת היום את ספרד ופורטוגל) הייתה אי במשך חלקים מההיסטוריה שלה, ובפרט לאורך הקרטיקון (השלישית שבתקופות הדינוזאורים). עולם החי האיברי התפתח לו במקביל לשאר חלקי העולם, קצת כמו עולם החי של מדגסקר או אוסטרליה. אבל רוב הקבוצות שהתפתחו שם נכחדו מאז, או נפוצו ברחבי העולם הישן, אחרי שאיבריה חזרה והתחברה לאירופה.
אבל החלזונות - החלזונות הם אטיים! חלקם נפוצו לחלקים אחרים של העולם. לדוגמה, משפחת השבלוליים (Helicidae), הקרובה למשפחת העדשיתיים, ממש הצליחה מחוץ לאיבריה. אך מינים רבים אחרים, במיוחד שוכני הרקבובית שביניהם, פשוט המשיכו לחיות איפה שאבותיהם חיו. ה- Trissexodontidae לא מיהרו לשום מקום, והעדשית הקרינית, כך יוצא, היא אחד מהמינים המעטים של המשפחה שחצו בהצלחה את הפירינאים, והגיעו (כנראה בכוחות עצמם) עד אלינו.
כשהרמתי את פיסת הבד הזרוקה בפרדס, כדי לראות מה יש מתחתיה, לא חשבתי שאגיע לספרד המזוזואית. אך העדשית הקרינית לקחה אותי לשם, והשאירה אותי קצת יותר עשיר משהייתי לפני-כן.
אוסטרייה, הוד-השרון, 11.2023