והפעם, במיוחד לשבועות: חיטה ושעורה.
בצילום הזה אתם רואים ששה צמחים ממשפחת הדגניים, שנאספו בשדה בבאר יעקב (זה שבדרך לניר-צבי). ביניהם, גם צמחי בר וגם צמחי תרבות חשובים, כמו אלה שנצטווינו להביא לבית המקדש בחג הזה.

שמותיהם (משמאל לימין):

1) שיבולת-שועל תרבותית (Avena sativa) - צמח תרבות
2) שעורת התבור (Hordeum spontaneum) - צמח בר
3) שעורה תרבותית (Hordeum vulgare) - צמח תרבות
4) חיטה קשה (Triticum durum) - צמח תרבות
5) חיטה רכה (Triticum aestivum) - צמח תרבות
6) בן-חיטה רב-אנפין (Aegilops peregrina) - צמח בר

שיבולת השועל, אף שאינה בשבעת המינים, היא שחקנית חשובה בחיינו. ממנה עושים את דייסת הקוואקר, הגרנולה ואת דגני הבוקר הבריאים יותר. מעבר לזה, היא משמשת כאוכל לחיות משק. את קרובתה, שיבולת השועל הנפוצה, ניתן למצוא כמעט בכל שטח עזוב.

שעורת התבור היא צמח בר נפוץ ויפה, הצומח לצדי דרכים ובשדות והדומה לדגנים התרבותיים, אם כי שיבולתו צרה יותר. הדמיון אינו מקרי, שכן משעורת התבור בייתו אבותינו את שעורת התרבות, לפני כ11,000 שנה. זה היה ככל הנראה הדגן הראשון שהאנושות בייתה. השעורה נשארה מקור חשוב למזון לחלק גדול של עמי העולם, בזכות עמידותה ליובש וקור. שני מוצרי השעורה הבולטים ביותר בתרבותנו כיום הם הגריסים והבירה. בעבר נהגו גם לייצר לחם שעורה, אך על נישה זו השתלטה כיום החיטה.

החיטה הרכה, מספר 5, היא המקור ללחם הלבן שלנו. גרעיניה גדולים ועשירים בעמילן וגלוטן. הגלוטן הידוע לשמצה, הוא מין חלבון, האחראי לצמיגות והמרקם של הבצק. לצערנו, לא כולנו יכולים לעכלו, עקב מחסור באנזים (מין אחר של חלבון) שיכול לפרק אותו.
מין חיטה נוסף הוא החיטה הקשה, מספר 4, ממנה עושים את קמח הסמולינה המפורסם - המקור לספגטי המובח. החיטה הקשה היא עשירה בחלבון, אך רוב החלבון אינו גלוטן. זה אומר שהחיטה הקשה אינה מתאימה לעשיית לחם.

את מקור הבר לחיטה הזאת לא תראו בשדות באר יעקב, אך אם תרחיקו לעמקי הצפון, תוכלו למוצאה: אם החיטה, שבוייתה זמן קצר אחרי השעורה, ממש פה במזרח התיכון.

מיני החיטה המבוייתים הם מאוד מיוחדים מבחינה גנטית. רובם מכילים פי שתיים או פי שלוש כרומוזומים יחסית לאם החיטה. עובדה זו, המגדילה את היבול של צמחים אלה, מקורה במוטציות והכלאות שהתבצעו לפני אלפי שנים, באופן טבעי.
אחד הצמחים שנמצא כי הוכלא עם אם החיטה כדי ליצור את חיטת התרבות הוא מין של בן-חיטה (6) , דגן בר מסוג קרוב. על אף חוסר הדמיון במראה הצמחים, נראה שהגנים של בן-החיטה הם מה שהפך את הצמח הזה לספק המזון של העולם, כפי שאנחנו מכירים אותו היום.

כל-כך הרבה היסטוריה, מדע ותרבות בשדותינו!
צאו וחקרו בעצמכם, ידידיי.
חג שמח!