היום אפשר היה לצפות בנדידה המונית של חסידות לבנות (Ciconia ciconia) לאורך כל הצד המערבי של ישראל. היו דיווחים על להקות ענק, וגם אני זכיתי לראות להקה קטנה מעל בית-דגן.
אי אפשר היה לפספס את נדידת החסידות.
נכון?
ובכן, שמעו סיפור.
האדם מעולם לא התקשה להבחין כי בעונות שונות יש בסביבתו ציפורים שונות. נחליאלים בחורף, שרקרקים בקיץ וכדומה. הבעיה היא, שלפני המדע הדעות היו חלוקות באשר לאופן בו השינוי הזה קורה. מחד, ידועות לנו, כבר מהעת העתיקה, תצפיות בנדידת ציפורים, והשערות בנוגע לתנועותיהן מארץ אחת לאחרת. מאידך, אלה היו רק היפותזות בודדות מתוך שלל של רעיונות ואמונות לגבי מעשי הציפורים.
אריסטו (שהתקבל כסמכות מדעית עליונה במשך כאלפיים שנה) טען כי אדום-החזה הוא בסך הכל צורת החורף של חכלילית העצים, וכך הסביר את החילוף העונתי בין שני המינים באזור הים-תיכוני. אותו פילוסוף גם השריש את האמונה, שרווחה באירופה של ימי הביניים, כי הסנוניות חורפות בבוץ, יחד עם הסרטנים. אמונה אחרת גרסה כי אווזי הברנטה התפתחו מסרטנים ישיבים (ברווזוני ים), שהתגלגלו תחילה לדגים ולבסוף לעופות. זה הסביר את הגעתם השנתית של אווזים אלה מכיוון הים. לגבי ציפורים נודדות אחרות הוצע שהן הופכות בחורף לעכברים, שמרבים להיכנס לבתי האיכרים בעונה זו.
ובאמת, למה לא? חרקים עוברים גלגול, דגים עוברים גלגול, דו-חיים עוברים גלגול. אז למה לא עופות? זה נשמע פחות פנטנסי מבעל-חיים במשקל גרמים בודדים שחוצה יבשות בזמן קצר ועוד על-ידי פעילות יקרה אנרגטית כמו תעופה!
ההיכרות הגרועה של אנשי הצפון עם האזורים הטרופיים בעולם תרמה גם היא לבורות בנוגע לתנועות הציפורים בעונות המעבר.
וכך יצא שאפילו בתחילת המאה ה-19 נדידת ציפורים לא הייתה קונצנזוס מדעי. את הכף הכריעה, כמובן, חסידה, שהגיעה בשנת 1822 לכפר הגרמני קלוץ (Klütz), ובצווארה תקוע חץ באורך 75 סנטימטר!
זו הייתה הראשונה, אך בהחלט לא האחרונה, בין "חסידות החץ" (Pfeilstorch) הידועות לנו בהיסטוריה. את מה שהחץ לא הצליח לעשות, השיג כדור רובה. החסידה ניצודה, פוחלצה ועדיין מוצגת באוסף של האוניברסיטה הקרובה: אוניברסיטת רוסטוק.
החץ נבחן על-ידי בוטנאי מקומי, שמצא כי החוד עשוי ברזל, ואילו המוט גולף ממין של עץ טרופי. הוא העלה את ההשערה כי החץ יוצר באזור סודן. זו הייתה ראיה חותכת (pun not intended) ראשונה לכך שהחסידות אכן מבצעות את המסע מאירופה לאפריקה, ובחזרה. מאז, כאמור, תועדו עופות נוספים, כולל חסידות, שחזרו לקנן עם חצים בגופם. מספר התצפיות ירד לאורך המאה ה-20, כאשר נשק חם החליף את הקשת ככלי ציד.
לאורך המאה ה-19, כאשר חוקרים אירופאיים, דוגמת טריסטרם, הגבירו את נוכחותם באפריקה, התחיל להצטבר יותר מידע אודות נדידת הציפורים. לבסוף, הנס כריסטיאן מורטנסן* החל לראשונה לטבע ציפורים בצורה שיטתית, בשנת 1899, ומסלולי הנדידה הפכו מהשערה מבוססת, לנתונים מדעיים.
חקר נדידת החסידות לא נגמר, כמובן. אם הן גדולות מספיק כדי לעוף עם חץ (שלא לומר - תינוק!) כל הדרך מסודן, הן יכולות גם לשאת עליהן משדר. גם בימינו, חסידות מטובעות וממושדרות מוסיפות ללמד אותנו על חייהם הסודיים של העופות, וממשיכות להוות חוט שני, העובר בין הארצות השונות וקושר את כולן לכדי עולם אחד, בלתי ניתן לחלוקה.

הקריה החקלאית, ראשון-לציון, 3.2026

*מורטנסן וטבעות. נשמע לי מוכר מאיפשהו.
***

זה לא נחיל זבובים מעל שיח, אלא להקה של חסידות לבנות (Ciconia ciconia) מעל נצר-סירני. בתמונה אפילו לא נראות כל החסידות בלהקה, אלא רק אלה שפונות אלינו עם משטחי הכנף השחורים שלהן. החסידות הפונות אלינו בפרופיל נבלעות כמעט לגמרי ברקע.
מדי שנה ישראל משמשת אזור מעבר עבור כל חסידות מזרח אירופה והסהר הפורה. נדידת הסתיו עוברת מזרחית לשדרת ההר, אך בנדידת האביב הן מגיעות אלינו. בשונה מעופות גדולים אחרים הנראים בשמי האביב, דוגמת שקנאים ועגורים, החסידות לא מחפשות מקורות מים דווקא. הן עוצרות בחפץ בשדות החמרה הצנועים שלנו, ובכך הופכות אותם לאתרי נדידה בעלי חשיבות עולמית.

שמורת שיטה מלבינה ישרש, מרחבי-רחובות, 3.2020
***

חשבתם שנגמרו לי התמונות משמורת השיטה? הנה לכם תקריב על חלק קטן מהלהקה העצומה של חסידות לבנות (Ciconia ciconia) שעברה מעל מרחבי-רחובות לפני שבוע.
שימו לב לאברות התעופה השחורות. צבעים בבעלי-חיים הם לעתים סימן חברתי, המצביע על השתייכות למין מסויים ועל מצב בריאותי. עם זאת, כאן יש גם עניין יותר טכני: מרבית העומס בתעופה נמצא על אברות התעופה. שמירה על חוזקן וגמישותן חיונית להישרדות החסידה. ואילו המלנין - הפיגמנט השחור - מגן על הנוצות מנזקי קרינה, ובכך מאט את הבליה שלהן ומאריך את חייהן.
אחרי הכל, הנוצות הללו צריכות לקחת עוף במשקל שלושה קילו כל הדרך מאסטוניה לזנזיבר ובחזרה.

שמורת שיטה מלבינה ישרש, מרחבי-רחובות, 3.2020
***

סגר במרכז העיר אינו תירוץ לא לראות טבע.
הרוחות היום התאימו עבור נדידת החסידה הלבנה (Ciconia ciconia) והצלחתי לראות מספר להקות שלה מחלון ביתי, בנוסף לכמה דיות בודדות. מי יודע אם יש שם חסידות שעפות מסודאן לארמניה, או מלסותו לדנמרק. למרבה המזל, אלה עופות גדולים ופופולריים, מה שאומר כי על רבות מהן מתקינים משדרים, שיכולים להעיד בשבילנו על מסלוליהן השנתיים.

כפר-סבא, 4.2020
***

החסידות הלבנות (Ciconia ciconia) עוברות בימים אלה ברבבותיהן בשמי ישראל. לעתים מספיק לעצור מעיסוקנו, להסתכל למעלה (אם אנחנו ברחוב) ולראות שהן ממש מעלינו, ממש עכשיו.
לחסידה יש הקשרים תרבותיים רומנטיים, המתארים אותה כיצור טהור מידות המקנן על ארובות בכפרים אירופאיים ציוריים. המציאות היא שהחסידות הופכות יותר ויותר לעוף של מזבלות. תופעה זו נחקרת במיוחד במערב הים התיכון, שם חלק מהחסידות הפסיקו לנדוד, הודות למקור מזון זה, הזמין כל השנה. חסידות אחרות מתכננות את מסלול נדידתן כך שהוא יכלול עצירות במטמנות גדולות. דורות של גוזלים כבר גודלו על פסולת אנושית כמקור מזון עיקרי. במחקר שנערך לאחרונה נמצא שעל אף שגוזלים אלה נחשפים בדרך זו למתכות כבדות וחיידקים צואתיים, מצבם הבריאותי הכללי טוב יותר משל גוזלי חסידות המואכלים רק בטרף שניצוד בטבע.
אז למרות שזה אולי נראה מגעיל ולא רומנטי, ההסתגלות לאכילת פסולת יכולה להציל את החסידות הלבנות.
ועכשיו, אולי כדאי שנתחיל לראות במטמנות "תחנות האכלה" של חסידות, ונחשוב - כיצד ניתן להפוך את הביקורים הללו לבטוחים ובריאים יותר עבור בעל-החיים הנפלא הזה?

רחובות, 4.2022
***

חסידות אחרונות לשנת הלימודים הנוכחית.
ביום שני האחרון הבחנתי בזוג חסידות לבנות (Ciconia ciconia) בשדות ליד יבנה. החסידה הלבנה מקננת בעיקר באירופה וחורפת בעיקר באפריקה. אנחנו רואים להקות גדולות שלהן חולפות בסתיו ובאביב. במישור החוף הדרומי, חודש מאי הוא טוב מאוד כדי לראות חסידות לבנות בשדות.
ולגבי הזוג הזה: אמנם ידוע מקרה בו זוג חסידות נשאר לקנן בישראל, אך יותר סביר להניח שהחסידות שראיתי התעכבו באפריקה ויצאו לנדידה שלהן קצת מאוחר.

יבנה, 6.2015
***

פגר של חסידה לבנה (Ciconia ciconia) נשטף לחוף קיסריה. חסידות לא עפות לרוב מעל הים, שכן לא נוצרות מעליו תרמיקות חזקות כמו מעל היבשה. זה לא שאינן יכולות לעוף בלי תרמיקות. חסידות שאיבדו את דרכן נצפו באיים באוקיאנוס. אך ללא הזרמים העולים של האוויר החם, על החסידות לנופף בכנפיים כדי לעוף - עיסוק יקר אנרגטית. יכול להיות שהפרט בתמונה נסחף לים, ומת מתשישות אחרי מעוף ארוך ומאומץ.

קיסריה, 10.2006