החסידה השחורה (Ciconia nigra) היא אחד משני מיני החסידות העוברים תדירות בישראל. היא פחות שכיחה מהחסידה הלבנה, אך בעלת תפוצה רחבה יותר. בעוד החסידה הלבנה מאכלסת רק את החצי המערבי של אירואסיה, החסידה השחורה נפוצה מספרד עד קוריאה, וגם מקיימת אוכלוסיה יציבה באפריקה הדרומית.
מה שמביא את החסידות השחורות לאזורנו הוא הצורך לחצות את הים בנקודה הצרה ביותר, כדי למזער את זמן התעופה ללא תרמיקות. על-פי רוב, החסידות ממזרח אירופה והקווקז יחצו דרך ישראל, בעוד שחסידות ממערב אירופה יבחרו במיצרי גיברלטר. יש גם כאלה ש"ידלגו" דרך סיציליה או כרתים.
רוגשת הנדידה היא אינסטינקט הקבוע בחסידות. הן מרגישות את הצורך לנדוד. אבל הכיוון הוא דבר נלמד. חסידות צעירות מצטרפות לחסידות מנוסות, וכך מכירות את הדרך. במרכז אירופה אין "תוכנית לימודים" קבועה. בארצות כמו צ'כיה וסלובקיה חלק מהחסידות השחורות נודדות מזרחה, וחלק מערבה. למעשה, יש לא מעט תיעודים לאחים מאותו הקן, שנדדו במסלולים שונים. הבחירה אחר אילו בוגרים לעקוב הביאה אותם למקומות שונים מאוד, ובנתה אצלם הרגלים שונים. תועד גם לפחות מקרה אחד בו חסידה שחורה נדדה דרך גיברלטר בשנה אחת, ודרך ישראל בשנה אחרת - כך שנראה שגם המסלול הנלמד אינו חקוק בסלע.

העוגן, 11.2023