להרים חלזון מהשביל שבניתי ולראות שזה שבלול הגינה (Cornu aspersa) הרגיש כמו מכה.
במשך כל חיי בבאר-יעקב היו אצלנו רק שבלולי שדה (Helix engaddensis) מקומיים. שבלול הגינה הפולש היה מוכר לי כקוריוז שאפשר למצוא במדשאה של המועצה, בצד השני של הישוב. מקומות כמו כפר-סבא או חיפה, איפה שהפולש היה בעל עליונות מספרית, נראו זרים ומרוחקים, בעוד אצלנו בחצר, מדי סתיו היו מגיחים מהאדמה עשרות שבלולים מקומיים, להזדווגויות ההמוניות שלהם. מבחינת השבלולים היינו מבצר, מובלעת של ארץ ישראל הישנה.
עזבתי לפני שש שנים והשלמתי עם הרבה מהדברים, רובם שליליים, שקרו בבאר-יעקב. אבל לראות את החצר בה הייתה הגינה שלי שורצת שבלולים פולשים הרגישה כמו רגע מכריע - "פסל החירות בכוכב הקופים", אם תואילו.
דברים לא יחזרו להיות כשהיו.

באר-יעקב, 11.2020
***

שבלולי הגינה (Cornu aspersum) האלה ספגו בעבר פגיעות בקונכיה, אך הבריאו והמשיכו בחייהם. השבלול השמאלי איבד את הפיתול העוברי, שהיווה את הקונכיה כולה ביום בקיעתו. קונכיית השבלול הימני נשברה - אולי ממש נמחצה - בצורה שהיינו מניחים כי תחרוץ את חיי הרכיכה. אבל לא. הרווחים בין חלקי הקונכיה צימחו סידן, והשבלול חזר לתפקד. השבר התאחה הצורה עקומה, שאינה יפה, אבל מעוררת כבוד.
כפר-סבא, 12.2019