כל טקסונום יודע שאין כמו פילוגנזה מולקולרית כדי לחשוף את סיפורו של מין. פילוגנזה יכולה להראות מאיפה המין הגיע, איך הוא נפוץ, וכיצד הוא השתנה במהלך הדרך שלו. מצד שני, לפעמים היא חושפת אמיתות אחרות.
כאשר ניסו להתחקות אחר מבנה האוכלוסיה של הדו-עורית* (Didymium difforme) - רירנית בעלת תפוצה קוסמופוליטית - התגלה כי השושלות השונות שלה מפוזרות כמעט כולן שווה בשווה ברחבי העולם. זה מעיד על כך שלא רק שהמין נפוץ מתישהו לכל היבשות, אלא שהוא עושה זאת שוב ושוב.
זאת תופעה הנפוצה בין הרירניות, הפטריות, הטחבים והשרכים. בקיצור - בין האורגניזמים המתרבים בעזרת נבגים. בעוד שבעלי-חיים וצמחי זרעים מוגבלים ביכולת ההפצה שלהם, הנבגים נישאים ברוח לכל קצוות תבל, ומגיעים לכל בתי-הגידול ההולמים לאורגניזמים שלהם. ישנם מעט מאוד מינים של פטריות, רירניות וטחבים שהם אנדמיים לאזור אחד, ואז לרוב זה נובע מכך שהם נמצאים ביחסים סימביוטיים עם אורגניזם נוסף, פחות נייד.
קלות ההפצה הרבה של הנבגים אומרת גם שעושר האורגניזמים המופצים יכול להיות מאוד גבוה, אפילו באתר קטן, כל עוד התנאים מתאימים. לכן אני מצפה להמשיך לאורך כל חיי לגלות מינים לא צפויים של פטריות ורירניות, אצלנו, במישור-החוף, בחורשות ושדות בהם ביקרתי אלף פעמים ויותר.

הקריה החקלאית, ראשון-לציון, 3.2025

*היא צריכה שם מלא בעברית, כדי להבדילה מהדו-עוריות האחרות. אולי "דו-עורית זוחלת", כי לגופי הפרי אין רגל. בנוסף, המין הזה נחשב היום לחלק מהכפוליות. אבל זה סיפור ליום אחר.