לפני חודש לא שיערתי שכל התוכניות שלי לאביב יתבטלו, ואני אשב בבית, עם הילד, ואחכה שהמלחמה תסתיים, במקום לצאת למקומות רחוקים ולגלות יצורים נדירים.
אני מניח שכעת אין ברירה, אלא לצאת לגלות צמחים נדירים בחצר של השכנים.

האפמרום המשונן (Ephemerum serratum) הוא טחב כה קטן, עד כי ליד טחבים הגדלים מתוכו הוא נראה כמו... טחב. במבט ללא הגדלה אין רואים אצלו עלים בודדים, אלא רק משטח דמוי לבד, שגובהו מעל הקרקע הוא פחות משני מילימטרים. גם מנבגים, הצצים מעל לרוב הטחבים, אם אפשר למצוא עליו. אבל צילום בהגדלה מגלה לנו כי לרוחב כל המשטח טמונים מה שנראים כמו אגוזים אדמדמים. אלה הם המנבגים שלו, הגדלים על זיר מאוד מאוד קצר. גם בהגדלה אי אפשר להבחין בשושנתות עלים, כמו אצל טחבים אחרים. הכל נראה כמו בלאגן אחד גדול. זה נובע משתי סיבות: עלי האפמרום המשונן הם מאוד ארוכים וצרים, והם משוננים בשיניים ארוכות, שנותנות לעלים מראה מסועף. הסיבה השנייה היא נוכחותה המתמדת של הפרוטונמה (Protonema): מטריקס צמחי דמוי חוטים, ממנו צומח הספורופיט (החלק העיקרי של הטחב, עם העלים והגבעולים). ברוב הטחבים הפרוטונמה נוכחת רק בשלב הראשוני של הגידול, אך במין הזה היא ממשיכה לצמוח בין העלים והמנבגים, כמו סבך של סיבים ירוקים.
הסוג אפמרום קיבל את שמו הודות לתכונה נדירה בין הטחבים: הספורופיט לא שורד משנה לשנה, אלא מתפתח מדי שנה, מהפרוטונמה הקבועה (כלומר – הוא אפמרלי).

מין זה גדל ברחבי האזורים הממוזגים בעולם. הוא גדל על הקרקע, בעיקר בשדות וערבות. לעתים הוא צומח במעורב עם מינים אחרים של טחבים ננסיים. בישראל הוא ידוע רק מקרקעות חמרה בשרון, ונחשב לנדיר. את הפרט הזה מצאתי גדל על קרום קרקע, בין טחבים אחרים, בחצר אחורית של בית דירות. אני חושב שהאפמרום המשונן שכיח מכפי שמקובל היום בישראל. זאת בהחלט לא הפעם הראשונה בה אני נתקל בטחב דמוי לבד. לדעתי, עקב גודלו ומנבגיו החבויים, הוא לא מתועד ולא נאסף מספיק.
בהחלט הייתי מזכיר אותו כשמתחיל שיח בנושא שימור ושיפור מגוון המינים בסביבת הבית.

כפר-סבא, 3.2026