הכידוניות משבט ה- Pholidopterini הן חרגולים מנווני כנפיים. כנפי הנקבה נעלמו כמעט לחלוטין, בעוד שהזכרים של רבים מהמינים שומרים על כנפי חפיה קצרות ומעוגלות (ומאוד יפות!). אין לגדמי כנפיים אלה שום שימוש בתחום התעופה, אבל הם מהווים כלי נגינה יעילים לא פחות מהכנפיים הארוכות של המינים המעופפים.
עקב חוסר יכולת התעופה, החרגולים בשבט זה התפתחו למינים רבים סביב לים התיכון, ובמיוחד באיים השונים שבאמצעו. המחסומים הגיאוגראפיים רבים הם, והאבולוציה, כך נראה, מהירה.

החרגול שבתצלום הוא כנראה כידונית פנר (Eupholidoptera peneri) - מין אנדמי של הלבנט. כאשר חיפשתי תמונות של כידונית פנר, הבחנתי בטיפות המכסות בדרך-כלל את האוכפית (שריון החזה). גם על החרגול שלי אפשר לראות טיפות כאלה. אני תוהה לפשרן. צילמתי את הכידונית בזמן הפסקת הצהריים שלי, כאשר הכל היה חם ויבש. ועדיין, האוכפית נראית רטובה. מעניין אם אלה בכלל מים, ומה מונע מהם להתאדות.

הקריה החקלאית, ראשון-לציון, 5.2025
***

עונת הרביה של חסת המצפן (Lactuca serriola) מתקרבת, וגבעוליה הדקים מתחילים כבר להיתמר בשדה. אך טרם התחילו לפרוח, הם כבר משמשים את צרכי הרביה של כידונית פנר (Eupholidoptera peneri). בשעות אחר הצהריים כל גבעול חסה הופך למרפסת סרנדות עבור החרגול הזה. רק שבשונה מהסיפורים הקלאסיים, כאן הזכר יושב למעלה, והנקבה צריכה לטפס אליו.

בתמונה אפשר לראות זכר (משמאל) היושב גבוה על הגבעול, ונקבה (מימין) שנתפסה במיקום נמוך יותר על אותו גבעול, בדרך אל המאהב שלה. נזהה את הזכר בזכות כנפיו השחורות הקטנות - הכלי המוזיקלי שלו. נזהה את הנקבה בזכות צינור ההטלה דמוי הכידון - מקור השם של חרגולים אלה.

ראשון-לציון (צפון), 6.2025