הערב ב"מדריך ארצות החמרה לסיורי לילה": מבעיתן גופריתני (Galeodes сf. sulfuripes)

לכל אחד מאיתנו היה מפגש מיוחד עם בעל-חיים. לפעמים אנחנו מתרגשים ממציאה כלשהי, רק כדי להמשיך לפגוש את בעל-החיים הזה שוב ושוב אחר-כך. לפעמים אנחנו פוגשים משהו שנדמה לנו נפוץ, ואז לא רואים אותו לעולם. בפעמים מסויימות אנחנו מבינים איזו חיה ראינו רק זמן רב אחרי המפגש.

הפעם היחידה בה פגשתי סמור (בצריפין!), או זחל של גולגולת-המת (שלא זיהיתי בזמנו) או את החשופית המוזרה הנקראת חדגב (ביבנה, מכל המקומות) - כל אלה חקוקים בזכרוני. גם את המבעיתן הגופריתני ראיתי פעם אחת בלבד.

זה היה יולי 2010, שבת. חזרתי ממסיבת יום ההולדת של אמא שלי וחציתי את אזור המחסנים של באר-יעקב בדרך הביתה. העכשוב הכתום פשוט רץ לו לאורך המדרכה - ככה סתם, באמצע היום. מאיפה הגיע? האם מישהו הבריח אותו ממקום מחבואו? איני יודע.

מיהרתי וצילמתי את המציאה, לפני שברחה. מנסיוני הצבאי, חשבתי שמדובר בפרט צעיר, שכן היה קטן מהמבעיתנים שראיתי בנגב. רק שנתיים אחר-כך התחלתי לעסוק בעכבישנים, ולגבי עכשובים לקח לי זמן לצבור ניסיון. לא יכולתי לדעת זאת אז, אך מבט בתמונות השבוע הבהיר לי שלא מדובר בפרט צעיר של אחד המינים הגדולים, אלא בזכר בוגר של מין שלא ידעתי שפגשתי. עבר עשור מאז. בחמשת שנותיי במעבדת אוסף העכבישנים הלאומי - ואחרי ימי שטח רבים - ראיתי לא מעט עכשובים: חופרנים, פסבחנינים, אפרידרים, חורפניות ומינים שונים מהסוג מבעיתן. אבל התצפית בבאר-יעקב נשארה הפעם היחידה בה ראיתי מבעיתן גופריתני.

___

מה למדתי בזמן הציור: גיליתי שהצבע הכתום מעמיק לכיוון קצות הגפיים. יש בזה משהו אסתטי. זה מזכיר לי דבר שאמרה אחת המבקרות הקבועות ב'חמישי באוספים', אחרי שראתה את עוגי, המבעיתן המזיפני שהצגנו באותה פעם - "יש לי רק שאלה אחת בשבילך: לשם מה הוא כל-כך יפה?"