בחורף הנוכחי מתארחת להקה של חרטומית ביצות (Gallinago gallinago) בתעלה מאחורי העבודה שלי. כשאני מתקרב, החרטומיות פורחות לאוויר, כל אחת בתורה, ומסתתרות בסבך, בהמשך התעלה.
מקורה של חרטומית הביצות הוא ארוך מאוד ביחס לאורך גופה ואורך רגליה. לצד ניצויה המפוספס, המקור הוא סימן הזיהוי העיקרי של ציפור זו. שימושו של מקור זה הוא לחדור עמוק לתוך האדמה הבוצית, ולשלוף חסרי-חוליות, המהווים את מרבית המזון של המין.
כמו ששמה רומז, חרטומית הביצות מקננת בעיקר בביצות לרוחב אירואסיה: החל מגבול הטונדרה, ודרומה, עד גבול האזור הממוזג-חם (מלפלנד עד טרנסילבניה). היא חורפת בארצות הים התיכון ובאזורים הטרופיים, בעיקר מצפון לקו-המשווה. במערב תפוצתה אזורי החריפה מצפינים, ואף קיימות אוכלוסיות יציבות סביב לים הצפוני.
הרבה ממה שידוע לנו אודות אורחות חיי החרטומית מגיע מנסיונם של ציידים, ביניהם היא נחשבה (ונחשבת) לעוף ציד נחשק, הודות לטעם בשרה ובשל חמקמקותה. בהתקרב סכנה, החרטומית קופאת על מקומה ומסתמכת על ההסוואה שלה להצלתה. רק כאשר הטורף הפוטנציאלי נמצא מטרים ספורים ממנה (לפעמים כמעט דורך עליה!), היא מזנקת לאוויר ונמלטת במעוף מזגזג. על-כן נחשבה למטרת ציד השמורה למומחים.
שמה של החרטומית באנגלית הוא snipe, וצייד מיומן המסוגל לירות בה היה מכונה בהתאם: sniper. חובבי פיקסאר יזכרו שגם בסרט "למעלה" קארל (הזקן) שולח את ראסל (הילד) לתפוס חרטומית – משימה שבה הוא לא צפוי להצליח. השימוש בחרטומית כסמל לרוחו של ספורט הציד מגיע לשיא בסיפור הקצר "מלך החרטומיות", של הסופר הצרפתי גי דה מופאסאן, שם מתואר טקס כמו-מיסטי שלם, בו חבורת ציידים אצילים צדה ואוכלת חרטומיות, והתואר "מלך החרטומיות" מוגרל על-ידי סיבוב של ראש חרטומית לאור נרות.
ימי הצייד האציל חלפו זה מכבר, ואיתם עברו מן העולם המסיבות הדקדנטיות המתוארות בספרות המאה ה-19. לצערנו, ציד החרטומיות עדיין לא נכחד כמנהג, אף לא בימים שלנו, של משבר מגוון המינים. טוב עושה חרטומית הביצות, בכך שהיא מסתתרת במהלך היום, ומשאירה את עיקר התעופה ושיחור המזון שלה לשעות הדמדומים, אז פחותה הסכנה כי תסיים את מסעה בביצה של חמאה ועשבי תיבול. אצלנו בתעלה, לפחות, החרטומיות יכולות להסתובב ללא חשש – לנוח ולאכול כמה שהן צריכות לפני שיצטרכו לחזור אל אזורי הקינון המסוכנים שלהן.

הקריה החקלאית, ראשון-לציון, 12.2024
***

בעונה הזאת גופי המים שלנו שופעים בציפורים נודדות: ברווזים, ציפורי שיר, אנפות, והרבה חופמאים. כולם הגיעו אלינו מהצפון ועשו זאת בתעופה. אך יש יותר מדרך אחת לבצע את המשימה הזאת, והבחירה באסטרטגיה הנכונה קשורה למוטיבציה שיש למינים השונים.
יש מיני עופות החווים תחרות רבה באזורי הרביה שלהם, ורק מחכים להגיע לאזורי החריפה שלהם. אלה נוקטים באסטרטגיית S: מסע מהיר וישיר, עם עצירות מעטות. עופות אחרים סובלים מתחרות דווקא באזורי החריפה, ויוצאים לנדידה רק בלית ברירה. הם נודדים לאט, ועוצרים לטווחי זמן ארוכים. זה מה שנקרא "אסטרטגיית B".
בגדות אגם הסופרלנד פגשתי פרטים רבים של ביצנית מנומרת (Tringa galreola) וחרטומית ביצות (Gallinago gallinago). הביצניות ידועות בכך שהן עוזבות את אזורי רבייתן, במזרח אירופה, ברגע שהן יכולות. הבוגרים מתחילים לנדוד כאשר חובת גידול האפרוחים מסתיימת, אך לפני שהצאצאים מוכנים לנדוד. מסיבה זאת, ישנן שתי נדידות נפרדות: של מבוגרים, ולאחר-מכן, של צעירים. הביצניות מבצעות מעט עצירות קצרות, בהן הן דואגות לאכול בלי הפסקה, כדי לצבור מספיק שומן לשאר הנדידה.
החרטומיות אינן ממהרות לצאת לנדידה, וכאשר עושות כן, הן מבצעות עצירות רבות. הן אינן עולות במשקל באותו קצב כמו הביצניות, אבל גם מוציאות פחות אנרגיה מהן. לעתים החרטומיות אף מתחילות להחליף נוצות בזמן הנדידה הזאת. הן נהנות מהדרך, שכנראה אינה גרועה בהרבה מהיעד.
לבסוף, שני המינים הגיעו אלינו, אך לפחות חלק מהפרטים ימשיכו אל אפריקה. שם, מעל הסהרה, שתי האסטרטגיות שלהם יועמדו במבחן המציאות.

אגם הסופרלנד, ראשון-לציון, 11.2025