החלק של נחל איילון הצמוד למושב חמד הוא המקום היחיד שאני מכיר במישור-החוף בו אפשר לראות את השוש הקרח (Glycyrrhiza glabra) שולט בצמחיית הגדות, כמו ששיחי פטל עושים בנחלים אחרים.
קטנייה רב-שנתית זאת היא אחד מתוך כעשרים מיני שוש, הגדלים באזורים הממוזגים של העולם (כולל אוסטרליה, לא כולל ארגנטינה). הם ידועים כצמחי תבלין מסורתיים בתרבויות רבות בזכות חלקיהם התת-קרקעיים, המכילים ספונין בשם גליקוריזין (glycorrhizin): החומר המעניק לממתקי הליקריש את טעמם. מבין כל אותם מינים, השוש הקרח - המין הנפוץ באירופה - היווה את המרכיב העיקרי לליקריש טרם המעבר לשימוש בטעם סינתטי.
היום השוש הוא צמח מוגן בישראל, לא עקב ליקוט יתר, אלא כי בית-גידולו העיקרי הוא ביצות, גדות נחלים ושדות מוצפים, וכל אלה מתמעטים או הופכים בלתי מתאימים עבורו. בביקורנו בנחל איילון היה מדהים לראות את סבכיו העדינים עוד משגשגים כבימי החלוצים, במרחק חצי שעה הליכה מתל-אביב.
מקטע חמד, נחל איילון, 7.2021