הנמיה המצויה (Herpestes ichneumon) היא הנציגה היחידה בישראל של משפחת הנמייתיים - משפחה בינונית בסדרת הטורפים, עם מבנה גוף אחיד למדי, המצויה באזורים חמים של העולם הישן. המין החי בארץ נפוץ בעיקר בערבות אפריקה, אך מגיע צפונה עד דרום איבריה ודרום תורכיה, כך שבישראל הוא מצוי קרוב לגבול תפוצתו הצפוני, וקרוב לגבול התפוצה הצפוני של נמיות בכלל.
האוכלוסיה בישראל מתרכזת בעיקר באזורים מישוריים, במיוחד בקרבת מים.
הנמיה, באופן שאינו נפוץ בטורפים, היא פעילת יום. בהיותה חיה סקרנית ולא חששנית, המפגשים בינה לבין מטיילים הם תכופים. לעתים, כמו במקרה הזה, פוגשים אף במשפחות הנעות דרך העשב בטור רועש.
חורבות בני-ברק, 9.2018
***
חוש הריח הוא החוש האופייני ביותר של היונקים והוא תופס חלק חשוב באופן בו רבים מהמינים החולקים איתנו מחלקה זו תופסים את העולם סביבם. מכיוון שמדובר, בעיקרון, בחוש הבוחן הרכב כימי, הריחות שבעלי-חיים משאירים יכולים להכיל מידע על מצבם הגופני וקרבתם זה לזה.
מה שנראה בתמונה זו כמו טיפת זפת על צמחיית הנחל הוא "סימון שבילים" ריחני של משפחת נמיות (Herpestes ichneumon). מקור ההפרשה הוא בבלוטות הסמוכות לפי-הטבעת של חיות אלה. הרכבה שונה במקצת בין זכרים לנקבות. מלבד נקודות בולטות, בהן מושארים גושים של ממש, נראה שההפרשה מותזת לאורך שבילים המשמשים תדירות את המשפחה, כך שכל הפרטים במשפחה יכולים לדעת מתי הם נמצאים בנחלתם, בעוד שנמיות זרות יודעות מיד מתי הן על תקן אורחות.
זמן קצר אחרי שמצאתי את ההפרשה על הקנים בנחל, פגשתי את המשפחה עצמה, שעסקה בענייניה בקרבת מקום, תוך השמעת רשרוש אופייני. בנקודה מסויימת אף ערכנו קרב מבטים ממושך ממרחק מטרים בודדים. הנמיות היו בנחלתן והוסתרו כמעט לחלוטין על-ידי העשב החופה על שביליהן, כך שלא הייתה סיבה שימהרו לברוח. אחרי שהבנתי שהן לא יצאו למקום חשוף והן הבינו שאני לא הולך להסתלק, ניתקנו קשר עין וחזרנו לחפש בעלי-חיים קטנים - כל אחד מסיבותיו שלו.
שפך נחל כזיב, 9.2021