הערב ב"מדריך ארצות החמרה לסיורי לילה": מרעידן חום-פס (Holocnemus pluchei)
כשהייתי בן חמש, הוריי סיפרו לי כי עכבישים הם בעלי-חיים מועילים. באופן בלתי-נמנע התחלתי למרר להם את החיים, מתעקש שיפסיקו לנקות קורי עכביש מהתקרה. סכסוך נורא זה הסתיים בהסכם ביני לבין הוריי, בו אני מרשה להם לרדוף עכבישים בכל מקום בבית, מלבד חדר האמבטיה. בחודשים לאחר מכן הפכה תקרת שמורה זו לסבך אפור ומדובלל של משי, ובו עשרות רעדנים (Pholcus phalangioides) גדולים וארוכי רגליים. אמא הייתה נאלצת להסביר את המצב לכל אורח.
בארץ רעדנים לא מאוד נפוצים, ואת מקומם תופס מין אחר ודומה מאוד, המרעידן חום-הפס (Holocnemus pluchei). זהו מין שמוצאו באזור הים התיכון, וכיום הוא מצוי גם ברחבי אירופה. גם אותו ניתן למצוא על תקרות, ועל-פי כן, הוא אולי העכביש המוכר ביותר בארץ, אם לא בשמו, לפחות במראהו. בהיותו מין מלווה אדם, אולי היינו מצפים לכך שבטבע הוא יהיה פחות נפוץ מאשר בעיר, או שיהיה מוגבל לבית-הגידול אחד כלשהו. למרבה ההפתעה, אין זה כך: המרעידן נפוץ בכל מקום במידה כמעט שווה. אנחנו מוצאים אותו במעבה היער, במדבר הצחיח, במערות, בערבות, או בכל מקום אחר בו יוכל לבנות את רשתו הצנועה. בבתים יש למרעידן העדפה לפינה בין הקיר לתקרה, אך כל סדק או מחילה נטושה, או אפילו ענפי שיח - כולם יכולים לשמש בסיס טוב למלכודת המשי.
אחרי הכל, משהרשת בנויה, העכביש נמצא בבית-גידול שהוא טווה במיוחד לצרכיו. כל מה שנמצא מסביב כבר פחות משנה.
-
מה למדתי במהלך הציור: למרעידן יש רגליים ממש דקות. ציירתי אותן דקות והן עדיין יצאו עבות מדי, בין השאר כי העט בו אני משחיר הוא כבר עבה מדי עבור קצוות הרגליים. נאלצתי לתקן במחשב.
מעניין היה לגלות שהרגליים לא מתחילות עבות והופכות בהדרגה לדקות. במקום זה, הן עבות בצורה אחידה בפרקים הקרובים לגוף, ואז שני הפרקים האחרונים (פיסת הרגל ומשנה הפיסה) הם פתאום דקים.
***

אמא טובה.
עכבישים בדרך-כלל מטפלים בצאצאיהם. לרוב הביצים נעטפות בפקעת משי, שמוצמדת למצע, או מחוברת לרשת, עליה האם שומרת. נקבת המרעידן חום-הפס (Holocnemus pluchei) נוקטת בשיטה אישית יותר: היא סוחבת את הביצים בעודן חשופות, מחזיקה אותן במלקוחיה עד לבקיעתן.
מכיוון שרעדניים הם סובלניים למדי לבני מינם, לא מן-הנמנע שהצאצאים יקימו להם בית בצמוד לרשת אימם.

מערות אפקה, תל-אביב, 6.2019
***

נקבה של מרעידן חומפס (Holocnemus pluchei) אוכלת בנחת את טרפה: מרעידן אחר. זה לא חייב להיות "בעלה". קניבליזם אינו טאבו בין עכבישים, והם אוכלים זה את זה ברצון.
בתור בונוס - יש לה עכשיו פחות תחרות על הטרף ופחות תחרות על שטח ציד מובחר על תקרת הצינור שהוא ממלכתה.

שדות דרומיים, ראשון-לציון, 5.2021